יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: רוני כספי
כשהיא תקועה בכתיבה, היא תופסת קצת מרחק; כותבת מוקדם בבוקר; ותשמח אם יונתן לוי יהפוך את ספרה למיוזיקל. נועה סוזנה מורג (סיום מדומה) עונה לשאלון האישי
״בעקבות הזמן האבוד״ של פרוסט, או ״השנים״ של אנני ארנו.
תשע שעות, במהלך השהות שלי בתכנית הכתיבה הבינלאומית באייווה.
בוטניקה.
סחרחורת של אופוריה וחרדה.
עד לא מזמן חשבתי שלא כותבים מספיק על חוויות אינטרנטיות והאופן שבו הן ארוגות לתוך החיים שלנו, אבל זה כבר מתחיל להשתנות.
מישל וולבק.
קלואי סביני.
שנות השבעים, עשור שלם שאני מצטערת שלא חייתי בו, בגלל המוסיקה, הבגדים ורוח-הזמן באופן כללי.
צזאר מ״זיכרון דברים״ של יעקב שבתאי, או דמיאן מ״דמיאן״ של הרמן הסה.
זה תלוי ביוצרים, אם מדובר באנשים שאני מעריכה (כמו יונתן לוי, למשל) לא אפסול על הסף.
לא בשבילי.
מוקדם בבוקר בחדר העבודה שלי, אבל בתקופות מוצלחות במיוחד של כתיבה אני מסוגלת לכתוב בכל שעה ומקום.
סקס טוב.
כתיבה טובה.
לא אופתע, ואשמח.
מחיר שמכבד את כל העוסקים במלאכה.
להתרחק מהטקסט לכמה שעות או ימים ולקרוא טקסטים אחרים שאני אוהבת. מה לא? לא להתעקש או לנסות מיד לכתוב משהו אחר. לפעמים צריך לתפוס מרחק מהכתיבה ולחזור אליה עם אנרגיה חדשה.
במרחק הפלגה סבירה מאירופה.
״האיש בלא תכונות״ של מוסיל.
אחד.
הולכת הרבה ברגל.
אלו שתוך כדי קריאה כבר הפסקתי להנות מהם ובכל זאת אני מתעקשת לסיים אותם מתוך מחויבות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה