יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלכס אולקחובוי
מצאה זמן לקרוא אפילו באלסקה; כותבת מוקדם בבוקר; ופוחדת מאוד-מאוד ממקקים. רנה שכטר (שקרים מושלמים) עונה לשאלון האישי
"סודו של הבעל" של ליאן מוריארטי עורר בי בזמנו תחושות חזקות. יש בו גיבורים אנושיים, דילמות מורכבות, התמודדות עם שאלות של אובדן, כעס, הקרבה וסליחה.
"הלבד הגדול" של קריסטין האנה. ספר נפלא שקראתי לפחות שלוש פעמים (אחת מהן הייתה כשהייתי באלסקה, זאת הייתה חוויה יוצאת דופן). זהו סיפור העוסק בכוחות אנושיים אל מול כוחות טבע עצומים, על נפש האדם, מערכות יחסים, אהבה שהורסת מול זו שבונה ומשקמת.
בית קפה "אליס" בווסטווד, לוס אנג'לס. שקע ללפטופ שלי וכוס קפה. מושלם.
אחד הדברים שעוזרים לי הוא לצאת להליכה. יש בזה משהו שמנקה לי את הראש. הרבה פעמים אני שואבת השראה מאירועים פשוטים שמתרחשים סביבי. צריך רק ללמוד לזהות אותם.
זול מספיק על מנת שיהיה נגיש למי שמעוניין לרכוש אותו.
מעטים הם הדברים שאני אוהבת לעשות יותר מלכתוב. ארוחה טובה היא לא אחת מהם. טיולים בעולם - כן!
יש משהו מאוד מפרה בשקט של שעות הבוקר המוקדמות. אלה הן גם שעות הכתיבה האהובות עליי.
אין מצב. ג'וקים זה אימאללה!
ברור, חלום!
ל-1975, להכיר את סבתא רבתא שלי. היא הייתה דמות מעוררת השראה.
את ליאן מוריארטי וטיילור ג'נקינס ריד. שתי סופרות נפלאות ואהובות.
פרפרים בבטן, חרדה, "קושי לשחרר", אופוריה. יש משהו קסום וחד פעמי ביציאתו של הספר הראשון שלדעתי לא ניתן לשחזר ביציאתם של הספרים הבאים.
ברגע שאני מתיישבת לכתוב אני מאבדת תחושת זמן. אני מאמינה שהגעתי גם ל-12 שעות רצופות.
מתעצלת אך מקפידה על שחייה באופן כמעט יום-יומי.
קומדיות קלילות הן הגילטי פלז'ר שלי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה