יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: Gilabrand
אלי עמיר נולד בבגדאד ב-1937 ועלה לארץ בשנת 1950. נקלט במעברה ואחר כך בחברת נוער של עליית הנוער בקיבוץ משמר העמק. בוגר האוניברסיטה העברית בשפה ובספרות הערבית ובהיסטוריה של המזרח התיכון.
כן.
לא. הכתיבה מתפתחת תוך כדי העבודה. אני יודע באופן כללי לגמרי על איזו תקופה זה יהיה.
פעם נהגתי לעשות זאת, עכשיו לא. אני כבר סומך על כך שהדברים האמיתיים יבואו ולא יברחו.
בד"כ קשה לי לקרוא במהלך כתיבת ספר כי קריאה של ספר מחייבת כניסה לעולם אחר. אני לוקח הפסקה, לא כותב וקורא רומן אחר.
יש דיאלוג מתמיד בין העורך לסופר והוא פורה וחיוני. עורך טוב הוא מי שמסוגל "לגלות את הפנינים שבטקסט" ויש לו אומץ לעמוד מול הסופר ולקצר ולחתוך את ה''בלה, בלה, בלה'' המיותרים.
קבוצה של 3-4 חברים וחברות שקוראים את יצירתי. אני בהחלט קשוב מאד לכל הערה.
אני לעולם לא רגוע אבל אני סומך על המו"ל שלי בחו"ל שהוא רוצה להוציא את הספר הכי טוב ושהוא יקבל תרגום טוב.
השיר שכתב גרוסמן ושר אותו פוליקר ("קצר פה כל כך האביב"). יש שם כמה משפטים שהרעידו לי את הלב.
בד"כ כן. אם כי זה דבר מאד מביך וקשה. כותבים מתחילים לא מצפים שתבקר אותם. אני מעדיף שהעורך ישב איתם וייתן את הערותיו. מלבד זאת, מדובר בעניין של טעם.
כן, זה לא מפריע לי. זה ההפסד שלו. הוא לא חייב לאהוב את מה שאני כותב.
לפעמים אתה נתקל בספר שאתה אומר שחבל שלא קיבל את המגיע לו. אני משתדל להמליץ עליו בפני קהל.
מוזיקאי. וגם לעצב את העולם שיהיה יותר יפה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
