יושב לכתוב רק כשהרעיון נובט בתוכו ומתפרץ החוצה; חושב שסופר צריך לקבל שקל עבור כל אלף מילים שכתב; ומצטער על כך שאיש לא כותב על תודעתם של העצים. נמרוד ברגמן (נאלח) משיב לשאלון האישי
'חיי נישואים' של דוד פוגל.
את 'נאלח', הספר שלי. היו מספר ניסיונות שכבר בראשיתם נקלעתי למבוי סתום, אבל לשמחתי לא נשברתי.
'המדריך השלם לצמחים ובעלי חיים'.
'המדריך השלם לצמחים ובעלי חיים'.
אני משתדל לא לבהות בצג המחשב, אלא מתיישב רק כשהרעיון נובט, מסעיר אותי ומתפרץ החוצה.
סכום שמכבד את הסופר/ת, אבל לא מרפה את ידיהם של הקוראים (בפרוזה אפשר ללכת לפי כלל אצבע של שקל לכל אלף מילים).
אצטט לו את השורה: I'll know my song well, before I start singing
תלוי בטיב הכתיבה.
כנ"ל.
מעולם לא כתבתי שורה מחוץ לחדר העבודה שלי, והשעות הפוריות ביותר הן אלה שבמהלכן אני שותה קפה שחור.
כדי לקדם את הספר אני מוכן למעשים קיצוניים.
אם מישהו יצליח להפוך את 'נאלח' למיוזיקל, אני מוכן אפילו לשחק בתפקיד הראשי.
למאה החמישית לפנה"ס, כדי לתור את ארץ ישראל של ימי בית שני, ללמוד בודהיזם מהמקור, ולצפות בטרגדיה יוונית.
בוב דילן.
על תודעתם של העצים.
דיסוציאציה, לצד הידיעה שהמסע רק בתחילתו.
הנדסת מזון, אנרגיות מתחדשות, פרמקלצ'ר, אם כי סביר להניח שה-AI ייתר הכול.
רץ ועושה עליות מתח.
קלאסיקות מייגעות, שאני מתעקש לסיים לצורך השכלתי הספרותית (אבל תמיד מסתברות כבזבוז זמן חיוני ביותר).