אברהם ב. יהושע נולד בשנת 1936 בירושלים. יהושע, חתן פרס ישראל, פרס ברנר ופרס ביאליק, הוא מהסופרים הישראליים הידועים ביותר בעולם. ספריו תורגמו ל30 שפות ורבות מיצירותיו הפכו גם לסרטי קולנוע.
נתקלתי לאחרונה בסרט רומני חזק מאד (שאותו הזכרתי בשינויים קלים בחסד ספרדי) על שתי בחורות שאחת מהן עוזרת לשנייה לבצע הפלה. סרט עמוק ופשוט מאד אבל ראיתי אותו פעמיים והתרגשתי ממנו מאד ואפילו עשיתי לו רפרפנס לגבי דברים מסוימים שנמצאים בו.
לא אגיד לגמרי את דעתי כנה ולעולם לא אגרום לייאוש מוחלט. אני אתן לו עצות מספיק מדויקות כדי שהוא ירגיש שהעסק הוא לא כל כך קל ושלא מדובר בחיים קלים.
זה תלוי. אם מדובר באיש ספרות, אם לאורך זמן הוא ממש לא אוהב את כתיבתי, החברות תסתיים.
פעם חשבתי להיות מנצח תזמורת אבל היום אני חושב שזה לא בשבילי. הייתי רוצה להיות משפטן. איש משפט.
חס וחלילה. מה זה אני משוגע? לכתוב ספר אחרי ספר? כרגע אני בבית ואני צריך מנוחה גדולה.
העלילה מתפתחת תוך כדי כתיבה כאשר המטרה הסופית מתבררת ברגע הראשון של הכתיבה. השלב הקשה ביותר הוא שאחרי שאתה יוצר את הקונפליקטים השונים אתה צריך לבחור את המטרה. אבל איך להגיע למטרה? תוך כדי כתיבה העניינים מתפתחים.
אני קורא בד"כ או קלאסיקה שבקלאסיקה שאני בטוח בה לגמרי או דברי הגות ומאמרים. אם אני קורא קלאסיקה, ייתכן ואקח איזשהו משפט ואאמץ אותו בכתיבה שלי.
יש לי עורך ספרותי אחד שאיתו אני עובד שנים רבות והוא פרופסור מנחם פרי. אני נותן לו לקרוא 2-3 פרקים לפני העריכה ואז הוא נותן לי קריאת כיוון. בנוסף אני נותן לכ-15 אנשים נוספים לקרוא (כמובן שגם לאשתי), חלקם סופרים שנותנים את התרשמותם. לאחר מכן, העורך מהדק את הטקסט, מונע חזרות, לעיתים מקצר ובעיקר שומר על אמינות. לאחר מכן אני עובר על ההערות, יש כאלה שאני מקבל ויש כאלה שאני לא מקבל.
כמובן אשתי. ברגע שיש לי 2 פרקים , אני נותן לה לקרוא וזה הרגע הקשה ביותר. אני בורח מהבית, מסתובב ברחובות. לא רוצה לראות את פניה בכדי לא לדעת האם היא מרוצה / לא מרוצה. חוזר הביתה ושואל כן / לא? להמשיך / לא להמשיך? ואז אני יודע האם להמשיך. זה האולטרסאונד הראשון לעובר שבבטן.