יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום פרטי
כתב יותר ממאה סיפורים שיכלו להיות התחלות של ספרים; ישמח ללמוד גלישת גלים; וכשהוא תקוע בכתיבה, הוא שותה כוס יין. שחר פלד (מכתבי שחרור) עונה לשאלון האישי
אני חושב שמשהו כמו 12 שעות, במהלך יום כיפור כלשהו.
את לימודי הרפואה כבר השלמתי. אבל אם אלך עכשיו שוב לאוניברסיטה אבחר באדריכלות, בהיסטוריה, בספרות או פילוסופיה (וכל שילוב אפשרי).
אופוריה!! כל צעד קדימה הוא הצלחה!
גדי איזנקוט. הוא עושה רושם של איש אמת ומוסר, מפקד גדול שהשפיע עמוקות על המציאות הנוכחית, שגם שילם את המחיר האישי הכבד ביותר האפשרי ועדיין ממשיך לתת את עצמו למען החברה והעם.
חוזר ל-73. כמי ששייך לדור המלחמה הנוכחית, ואוהב היסטוריה צבאית, מעניין אותי לתפוס את האווירה הציבורית של ימי המלחמה ואחריה.
אם מישהו מצליח - אני זורם.
אני לא אוהב לסרב לחוויות חדשות, וגם לא למחמאות. אז בא בחשבון.
במרפסת, בשעות הלילה.
המילה ״ספרים״ היא מילה גדולה. אבל אני חושב שיש כבר מעל מאה סיפורים שכתבתי כפוטנציאל לגדול לספר אמיתי (ולא בתור סיפור קצר) אבל לא הצליחו לקרום עור וגידים.
ארוחה טובה כפיצוי על סשן כתיבה שנתקע.
אתמלא גאווה.
אני חושב שהמחיר הנוכחי של ספר ממוצע הוא בסך הכל סביר, ואולי אפשר היה להוריד ב-10-15 שקלים. מוצא חן בעיני המחיר 84 משום מה. מה שכן - לסופרות ולסופרים מגיע להרוויח יותר ממכירות הספרים.
ניסיתי הרבה דרכים לפתור מעצורים בעלילה. החל מהכנסה של דיאלוגים ועוד דמויות, דרך תיאורי נוף או אפילו היפוך זווית הראייה של הסצנה כדי להביא לה קול חדש. האמת, אין משהו מיוחד שהוא הפתרון שלי, ואני כל פעם מנסה דרך אחרת כדי להתניע מחדש את הכתיבה. לפעמים מה שהכי עוזר זה לעשות הפסקה, לשמוע שיר טוב ולשתות כוס קפה או יין.
קשה לי לדמיין אי בודד אמיתי, כי החיים בלי אנשים וקשרים עמוקים מסביב לא מעניינים ולא שווים הרבה. אם בכל זאת אני צריך לבחור אי לנדוד אליו, זה יהיה במקום שאוכל לפתח בו תחביב חדש - נגיד גלישה.
אם הייתי יכול לקחת את כל הספרים שאני רוצה לקרוא, אפשר היה לבנות אי רק מהספרים. אבל הם כנראה יירטבו ולא אצליח ליהנות וגם אטבע יחד איתם. אם אני חייב לקחת ספר אחד לאי בודד אמיתי, כנראה שהייתי בוחר את ״מאה שנים של בדידות״ של גארסיה מרקס, שמכיל אינספור רגעים קטנים שיכולים לצאת מהם לדמיונות גדולים.
בדרך כלל ריצות מזמנות לי מחשבות טובות לקידום העלילה. וזו גם הזדמנות ללכוד רגעים אל הספר. אז רוצו!
שאלה קשה, ולא כי קשה לי לפרגן. אני חושב שהספר היחיד שהייתי מוכן להתחיל מההתחלה כבר ברגע שסיימתי הוא ״שתיים דובים״ של מאיר שלו. פרט לעלילה הסבוכה להפליא שנפתרת בצורה מבריקה להחריד, הצורה בה הסיפור מסופר כובשת, סוחפת ומייצרת חיבור מהיר ועמוק, שמאז אני מחפש בסיפורים אחרים.
כנראה שהפתרון היחיד האפשרי לדילמה הוא הטלת מטבע.
ספרי עיון זמניים שיוצאים מהר בהתאם לרוח הרגע. מצד אחד, עוזרים להבין מהר מה עבר על החברה ברגע מסוים ומאפשרת מבט על המבט הנוכח. מצד שני, הם טבולים בדרך כלל בדוגמטיות שהופכת כמעט למביכה ברטרוספקטיבה, עם התקדמות המציאות והגילוי של מורכבויותיה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה