כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת שירה; היא מקווה שבנה יהיה סופר; והיא הכי מתגעגעת לסיני. אושרת מזרחי שפירא (נורא ובארוד) עונה לשאלון האישי
יש לי מספר מקצועות, ואני נעה ביניהם בטבעיות. אני אוהבת שינויים. אם ללמוד אז לא למקצוע, ללמוד מה שמעניין אותי. עכשיו מרגישה שרוצה להמשיך להתעמק בקרל גוסטב יונג וברזי היהדות המיסטית.
אני עצובה, על סיום תקופת ההתעברות והייחוד, ההתכנסות של מציאת המילה הנכונה והמשפט הנכון, שעשה לי המון שקט. חשה געגוע לחוויית היצירה. אני בחרדה שצריכה עכשיו לעבור למילה המדוברת, שם קשה יותר לתקן טעויות. ואני בהתרגשות ובסקרנות למיסתורין שהיציאה לאור תביא איתה.
על הכורדים, נו מה? בשביל זה אני פה.
עינב צנגאוקר. אישה שהחיים אילצו אותה לגלות את העוצמה שלה, את המנהיגות שבה. זה תמיד מסקרן אותי איך צומחים מתוך כאב כל כך עמוק ומגלים כוחות לשנות.
הייתי חוזרת לכפר נרווא שבכורדיסטן העיראקית, לרגע בו סבתא שלי נשלחה אל דרכה ונמסרה לגבר מבוגר... בהיותה נערה בת 13. הייתי אומרת לה להשמיע את קולה, לסרב ללכת איתו. זה אולי ליבו של הספר שלי, אבל הייתי מוותרת עליו בשביל לשחרר את כל השושלת מהשד הזה.
אם כבר, אז אולי הזדמנות עם אישה. לוּ אנדריאס-סָלוֹמֶה, "האשה מן החלומות", החברה הגאונה של ניטשה.
בכיף גדול. רוצה שתיקי דיין תגלם את זריפה, סבתא שלי, גיבורת הספר.
משחררת באהבה. גם את חתונמי.
מעשיות של רבי נחמן. אפשר לחזור לזה שוב ושוב. יש שם הכל: הומור, עומק, סודות, ממש חוויה פסיכדלית.
נו באמת. סקס טוב, בארור!!!
כתיבה אצלי זה לרוב עיסוק של בוקר. אז בשעות אלו התחרות קלה יותר, לכתיבה. מתענגת על ארוחות טובות. אולי זו הסיבה שאני לא כותבת בערב.
עפה על זה... וטפו טפו מקווה ומאמינה שמשהו באזור היצירתי הזה עוד יקרה.
לפתוח ספר שירה, נכנסת לעולם של חלימה, ואז משהו בדרך כלל נפתח בי. או לצאת ולהתחבר לטבע.
סיני. אין על סיני.
לקחתי פעם ריטלין וישבתי שש שעות בלי לקום מהכסא. לא חזרתי על זה.
הטרילוגיה הקהירית של נג'יב מחפוז כרומן היסטורי בן דורי, נתן לי הרבה השראה בכתיבה שלי.
כתבתי את הספר בריטריטים עם עצמי במקומות חמד בכל הארץ וגם בעולם. הרבה תובנות וסודות התגלו לי בסיני.
פילאטיס, יוגה, הליכות. מקפידה. כל שבוע.