יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום יחצ
התחילה לכתוב והפסיקה באמצע תשעה (!) ספרים; שניים משלושת ילדיה כבר כותבים (!); והיא חושבת שספר צריך לעלות כמו מנה במסעדה. גלי כרמלי-שרים ("יום יוליאני") עונה לשאלון האישי
באין נחמה. קאזואו אישיגורו בנה מציאות אבסורדית בגאונות.
תשעה. יש לי הפרעת קשב קשה, ועד שהצלחתי לסיים את כל התהליך של כתיבה, עריכה והוצאה לאור עם יום יוליאני, התחלתי לכתוב תשעה ספרים. אבל אני מדי פעם חוזרת אליהם ומתישהו אשלים אותם. אני תמיד כותבת כמה ספרים במקביל. גם קוראת כמה במקביל.
נראה לי שאת שלושה בסירה אחת של ג'רום ק. ג'רום. הוא תמיד מצליח להצחיק אותי.
אם אני צריכה לבחור, הייתי רוצה לבקר שוב באובטובה, עיירה על חוף הים האטלנטי בברזיל. התארחתי בה חמש פעמים בבית על החוף של המשפחה של בעלי.
לעזוב. להסכים לוותר. לעשות משהו אחר לגמרי או לכתוב משהו אחר. יש הרבה דרכים שבהן אני פותחת את הסתימות – הפסקה ממושכת של הכתיבה, שיחות עם חברות, ניקוי חדרים בבית שלא הכרתי קודם. אם התקיעות נמשכת – מה שהכי עוזר הוא שיחה עם רותם בירון, העורכת שלי. אחרי שיחה איתה נפתחים הערוצים ועוד כמה חדשים. לא עוזר – לנסות להמשיך לכתוב כשמשהו לא רוצה לצאת.
סכום שאנשים יכולים לעמוד בו וסופרים יכולים להרוויח ממנו אחרי שהחנויות והמפיצים קיבלו את החלק שלהם. אני חושבת שאם אפשר לשלם 70 שקל למנה במסעדה, אפשר לשלם סכום דומה לספר שנשאר איתך.
גאה בו, מאושרת בשבילו, ואולי גם נוסעת איתו לכתוב באובטובה. שניים מהשלושה כבר כותבים.
כתיבה. אוכל לא עושה עלי הרבה רושם. אני יכולה לשבת לכתוב ולא לאכול שעות אם לא בא לי לקום. על פי רוב אני גם לא מכינה לעצמי אוכל אם ההכנה דורשת התעסקות. אז כתיבה.
סקס וכתיבה לא מתחרים על אותה המשבצת.
כל הזמן ובכל מקום, רעיונות קופצים לי בראש בכל מיני זמנים ומקומות. מבחינת רצף כתיבה הכי טוב לי בחדר העבודה שלי בבית. תיאורטית בכל שעה.
מה, ללבוש כל היום בגד ים ולאכול עין של פרה? אני בקושי לובשת בגד ים בים, ולאכול עין של פרה – ובכן, לא נראה לי.
מחזה שלי כבר עלה על הבמה ["חיבוק עוטף"] בשילוב קטעי מוזיקה, חלקם מקוריים, אז נראה לי שהתשובה היא כן.
ל-1991. הולכת להופעה של נירוונה.
פול סיימון.
כנראה שאישיגורו.
לא קראתי את כל הספרים בעולם כדי לענות על השאלה. אולי על חיי הכבשים בנגב?
באופוריה.
אני מורה ליוגה ומנחת מדיטציה, אבל הכי אוהבת לכתוב. אם הייתי צריכה עכשיו ללמוד הייתי די בבעיה כי אני לא זוכרת כלום. אני תמיד נפעמת מאיך אנשים זוכרים דברים. במיוחד רופאים. אבל אם לא היתה לי בעיית הזיכרון, הייתי רוצה להיות היסטוריונית.
ימים שלמים.
רוב חיי לא עשיתי ספורט, או כושר או פעילות גופנית כלל למעט רדיפה אחרי הילדים ההיפראקטיבים שלי. ואז גיליתי את היוגה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
