חובבת ספרות פנטזיה; כותבת גם על החשבונית מתחנת הדלק, שמונחת על ההגה; וכשיוצא לה ספר חדש היא במאניה דפרסיה טוטאלית. ליאור הוכמן ("דובים בשממה") עונה לשאלון האישי
'עפיפונים' של רומן גארי, ו'אשה בורחת מבשורה' של דויד גרוסמן. שני ספרים שהם הרבה יותר מספרים בעיני.
כנראה פסיכולוגיה. אולי ריפוי בעיסוק.
מאניה דיפרסיה טוטאלית. פסגות של אושר עילאי ותהומות של חרדה, מבוכה ויאוש לסירוגין.
השאלה היא לא על מה, השאלה היא איך, ומאיזו נקודת מבט. יש לא מעט נושאים שחסרים כתיבה יותר צנועה וחומלת, בגובה העיניים ולא בהתנשאות של יודעי-כל.
עד לפני לא הרבה זמן זו היתה אליס מונרו. היום אני הרבה פחות נחרצת.
כנראה שתרצה אתר. אני מרגישה שהיא כתבה את הנשמה שלי. והלוואי שהמפגש לא יאכזב...
1943. ולו כדי להרגיש את ההקלה שבלחזור להווה אחר כך.
ברור!!! הלוואי. בהצלחה למי שינסה את זה.
בחיים לא.
אין שום חוקיות. אני כותבת טוב כשעולה לי מחשבה ששווה לכתוב אותה. כבר יצא שכתבתי על גב קבלות מהתחנת דלק עם ההגה כשולחן בזמן שעמדתי ברמזור אדום.
גם כתיבה וגם סקס הן בשבילי דרכים להיות בקשר. השאלה עם מי בא לי להיות בקשר באותו הרגע ובאיזה אופן.
כתיבה.
אהיה מאוד מופתעת, וסקרנית לקרוא את מה שיכתוב.
סביב 50 שקל נראה לי מחיר סביר ביותר.
שיחות עם אנשים בדרך כלל עוזרות. משחררות אצלי משהו במחשבות ומעוררות מחדש את הצורך להתנסח, שזו דרך להיות בקשר. לא עובד לי לכתוב בכוח.
איפשהו בצפון הרחוק, בין נורבגיה לדנמרק.
יש כמה וכמה ספרי עיון שמחכים לי – 'המצאת הטבע' של אנדריאה וולף, 'העולם עד אתמול' של ג'רארד דיימונד, 'הרשת התרבותית' ו'הרשת הספרותית' של נועה מנהיים.
בינתיים - שניים.
שום דבר מכוון. אני עולה ויורדת מדרגות במרץ בכל פעם שמסדרת כביסה בארונות. וגם סוחבת קניות מהסופר לגמרי לבד.
כנראה שספרי פנטזיה. אבל לא הייתי קוראת לזה "בזבוז זמן". זה סוג של הקלה מנטלית. בריחה לעולמות אחרים.