יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מיכל בנדק
פעם היא היתה מוכנה לישון בחדר הזבל של הבניין כדי להיות קצת לבד; הספורט שלה הוא ריקוד על עמוד; וכשיוצא לה ספר חדש, היא בהדחקה. אולגה פרישמן (מדרגות זכוכית) עונה לשאלון האישי
אם אני צריכה לבחור ספר פרוזה אחד שיש לי את החיבור הכי משמעותי אליו, אז זה יהיה הספר ״דור הפרוזק״ של אליזבת וורצל. קראתי אותו לראשונה בגיל 18 ועוד מספר פעמים מאז. הוא כתוב בדרך שמצליחה להעביר את החוויה של דכאון ופגיעה עצמית בצורה כנה וישירה. בעיניי הגדולה של הספר היא שהוא מאפשר לקורא החווה דברים דומים להרגיש שהוא לא לבד ולא מקולקל, שיש עוד אנשים כאלו.
אני מאוד אוהבת ללמוד ותחומי העניין שלי משתנים כל הזמן. אם אתה שואל אותי היום אז הייתי לומדת היסטוריה של אופנה, אני ממש מרותקת לנושא הזה בתקופה האחרונה. אם תשאל אותי עוד חודשיים, כנראה תקבל תשובה אחרת.
הייתי רוצה שאנשים פחות יפחדו ממה יחשבו ואיך דברים שהם כותבים יראו בעיניי אחרים, או בעיני אמא שלהם. נראה לי שזה יכול לאפשר ספרים כנים יותר ואנשים מאושרים יותר.
אני בהדחקה. ספר? מי אמר ספר? אין לי מושג על מה אתם מדברים. כשיצא ספר הביכורים שלי, ״מדרגות זכוכית״, הדחקתי את האירוע עד כדי כך שאפילו לא שמתי פוסט בפייסבוק. רק כמעט חצי שנה אחרי התחלתי לדבר עליו ולשווק אותו.
יש המון סופרים שאני אוהבת. מבין הסופרים החיים אני, כרגע, מאוד אוהבת את הספרים של סאלי רוני.
בחטופים שעדיין בשבי כדי להגיד להם שלא שכחו אותם.
יש הרבה שנים שהייתי רוצה לראות. אבל אם אני צריכה לבחור רק שנה אחת וכזו שמעניינת אותי ברמה האישית ולא ברמה ההיסטורית אז הייתי רוצה לחזור ל-1991 כדי לראות את עצמי כילדה במוסקבה. הייתי רוצה לדעת איזו ילדה הייתי לפני העלייה ומה השתנה בי, אין לי כל כך זכרונות מהתקופה ההיא ולא מהתקופה ישר אחרי העלייה.
נראה לי שהתוצר יהיה מוזר אבל אני זורמת, אני ממש אוהבת מחזות זמר ומשתדלת ללכת בכל פעם שיש לי הזדמנות.
לא. זה ממש לא בשבילי – הייתי מתחרפנת אחרי רגע בגלל התנאים והאוכל.
אני לרוב כותבת בחדר העבודה, במיטה או על הספה בסלון. אני כותבת כשיש לי זמן אז אני לא בררנית לגבי השעה ומסתפקת במה שמתאפשר.
זאת דילמה מורכבת, התשובה תלויה בנסיבות.
כתיבה, כשאני כותבת אני בקלות יכולה לפספס ארוחה ואם יש לי צורך לכתוב, אפסיק ארוחה טובה באמצע. מה שכן, אם אפשר לכתוב עם כוס יין אני בעד.
שמחה בשבילו אם זה עושה לו טוב.
שאלה טובה. הבעיה היא שיש הבדל בין כמה אני חושבת שהספר צריך לעלות כקוראת לבין כמה שאני חושבת שהסופר צריך להרוויח. הקושי הוא שכיום הוצאת רוב הספרים היא לא ריווחית מה שעלול לגרום לספרים איכותיים לא לצאת לאור. מצד שני, אני כקוראת לרוב מושפעת מאוד מהמחיר של הספר, גם הפיזי וגם הדיגיטלי ולרוב אני אחכה להנחות.
בשביל לכתוב אני צריכה לדעת מה אני רוצה לכתוב, אז הרבה פעמים תכנון עובד בשבילי כשאני תקועה. אם תכננתי מה אני כותבת אז לבצע זו כבר בעיה הרבה יותר קטנה מבחינתי – ממילא אני יודעת שכשאקרא מחדש אחשוב שמה שכתבתי עילג ואערוך את עצמי שוב ושוב. אז במובן הזה, בעיניי, עדיף לכתוב מלא לכתוב. אם אני תקועה בתכנון זו בעיה יותר משמעותית מבחינתי – מה שבעיקר עוזר לי זה לדבר עם אנשים על מה שאני רוצה לכתוב.
פעם, בקורונה, כשהייתי כל הזמן בבית עם הילדים שלי, שהיו בזמנו בני שנתיים ושלוש, ובן זוג שעבד מחוץ לבית אמרתי שלא אכפת לי איפה ואני רק רוצה להיות לבד גם אם זה אומר שאשן בחדר הזבל של הבניין. היום, אני לא יודעת – מצד אחד הייתי רוצה מקום שקט, עם טבע וירוק אבל מבחינת האופי שלי כנראה שהאי הבודד שלי צריך להיות בניו יורק.
יש לי רשימה של ספרים שמחכה שאקרא אותם ככה שזו בעיה להחליט על אחד. אם בכל זאת אין ברירה אז אני אקח איתי את מלחמה ושלום של טולסטוי כי עדיין לא קראתי ואני מרגישה שיש לי חור בהשכלה.
כנראה שלא מעט, לצערי אני אפילו לא זוכרת את כולם. מבחינת ניסיונות רציניים – יש לי ספר אחד שהתחלתי לכתוב וזנחתי, אולי מתישהו אני עוד אספר את הסיפור ההוא.
קצת התמכרתי לכושר ואני כל פעם מוסיפה לי עוד דברים – אני רוקדת על עמוד, עושה פילאטיס מכשירים, עושה יוגה ועושה אליפטיקל/ ריצה. יש עוד כמה פעילויות שבא לי לנסות.
הגילטי פלז'ר שלי זה רומנים רומנטיים/ קומדיות רומנטיות. אחרי כמה ספרים יותר רציניים אני קוראת אחד או שניים כאלו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה