יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גבריאל בהרליה
מתגעגעת לחופי סיני; כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת את קנז; וספרה "גדר חיה" יהפוך בקרוב למחזמר הולנדי. דורית רביניאן (שיעורים בפיתוח קול) עונה לשאלון האישי
כשקראתי את "ספר הדקדוק הפנימי" הרגשתי שהוא נכתב עליי, שאני אהרון קליינפלד בבת.
פסיכולוגיה. הייתי יכולה להיות טובה בזה, אני פותרת חלומות מעולה.
ספר חדש זה כמו סערה קיומית. החיים שלי שקטים בדרך כלל, אינטימיים, אני לא מתערבבת כל כך במציאות, פעם בשבוע יוצאת ללמד באוניברסיטה, בעיקר בבית כותבת. ועכשיו זה הזמן שצריך להיות כולי בחוץ, להתראיין ולהצטלם ולקדם את הספר, זה בדיוק ההיפך מהשגרה שלי, שאותה אני מאוד אוהבת.
על חיי העבודה. זה חלק משמעותי מאוד מחייהם של בני אנוש, אבל גיבורים ספרותיים לא עסוקים בזה כל כך, אולי כי פרנסה זה מאבק משעמם.
ג'ומפה להירי. פרוזאיקנית נהדרת. אני מהמרת שמתישהו היא תזכה בנובל.
אני בוחרת ב-59 כאלה. החטופים שלנו בעזה, הייתי מחזירה אותם איתי הביתה.
אולי לילדות שלי בכפר סבא. לא הייתי מייעצת לעצמי מה לעשות או לא לעשות, לא בשביל שיחת מוטיבציה. הייתי רק מתבוננת, רואה את עצמי מהצד.
אני אתחכם ואגיד שעם יהודה עמיחי. כי אפשר להגיד שמבעד לכל השירים שלו מצטיירת דמות, מצטבר איזה גיבור של רומן. והדמות של עמיחי היא של גבר עדין, מהורהר, חושני, אוהב חיים. הייתי מתחילה אתו.
היו כמה שבועות בשיא הכתיבה של "גדר חיה" שכתבתי ימים רצופים, מהבוקר עד הלילה.
זרמתי. בהולנד יועלה בקרוב מחזמר בהשראת "גדר חיה". אני לא מעורבת בזה אבל הוזמנתי להצגת הבכורה בקיץ.
אני כותבת רק בבית ועל מחשב נייח, בטח שלא בבתי קפה. כדי להתרכז באמת אני צריכה שקט, להתמכר לשכחה העצמית. גם בחדר סגור יש מספיק הסחות דעת שצריך להיאבק בהם.
גם וגם. הליבידו של היצירה ניזון מחיי האהבה, וחיי האהבה מזינים את הליבידו של היצירה.
גם וגם. אני צריכה להיות שבעה לפני שאתיישב לכתוב, אחרת הראש מעופף ואין לי ריכוז.
כשאין לי כוח לכתוב ואני צריכה תנופה בידיים אני פותחת בעמוד רנדומלי של "התגנבות יחידים" וקוראת בו רבע שעה. הקול של יהושע קנז הוא אחד הקולות המסתוריים בספרות הישראלית, יש לו איזה כישוף עליי.
איפשהו באוקיינוס ההודי. איי סיישל, נגיד, או מדגסקר, או איפשהו במלדיביים. הפעם האחרונה שהייתי בסיני הייתה לפני הקורונה, ואני מתגעגעת לשם, מתגעגעת לצלול שוב.
"יוליסס". ניסיתי כמה וכמה פעמים אבל לא הצלחתי. אולי על אי בודד זה יקרה.
כמה וכמה. אין לי חשק לדבר על זה. כואב מדי.
הציעו. לא בא בחשבון.
פילאטיס. פעמיים בשבוע. שרירי גב זה חשוב.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
