יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום פרטי
חווה בריונות כילד; אוהב לכתוב בחושך; וחושב שלא כותבים בישראל מספיק ספרי אימה. ניר רובין ("דד אנד") עונה לשאלון האישי
אני לא בטוח, אבל יכול להיות שכמעט יום שלם? ונראה לי שזה קרה עם "דד אנד". אציין שזה לא נראה לי בריא, אז כדאי להימנע מזה.
להיות סופר זה מקצוע! העובדה המרה שפחות משתלם לעסוק בכתיבה, זה משהו אחר. אבל להיות סופר לימד (ועדיין מלמד) אותי על משמעת עצמית ושאפתנות. וגם על אומץ, כי ספר הוא אחד הדברים האישיים ביותר שמישהו יכול לעשות, ולחשוף אותו בפני העולם זה לא קל. דבר נוסף שלמדתי זה שאין רק דרך אחת לכתוב ספר, ולפעמים נשתמש בדרכים שונות עם סיפורים וז'אנרים שונים.
אופוריה וחרדה מעורבבים זה בזה, ללא ספק. יש לך רגעים שמחים ומלחיצים כאחד, highs and lows. מצד אחד אתה רוצה ליצור אומנות בלתי מתפשרת אבל מצד שני, הצלחה מסחרית היא רכיב חשוב מאוד שכל הזמן יושב לך בראש. אבל מתישהו צריך להניח את החששות בצד ופשוט ליהנות מהמסע ולהמשיך. אתה צריך להיות בלתי ניתן לעצירה, ולא לאפשר לשום דבר או לאף אחד לעמוד בדרכך. אתה צריך לכתוב את מה שאתה רוצה במקום לנסות לעמוד בסטנדרט מסוים או במסגרת דמיונית. הפואנטה היא לא להתאים לתבנית, אלא ליצור אותה בעצמך ולהפוך אותה להצלחה.
אני מעדיף שלא לומר, אחרת אני עלול לחשוף ספוילרים לספרים הבאים שלי... אבל באופן כללי, הייתי שמח לראות יותר ספרי מקור בז'אנר האימה.
גם סטיבן קינג! "הניצוץ", "הנרדף", "זה", "גרין מייל", "זר" ועוד כל כך הרבה ספרים קלאסיים שהניבו סדרות וסרטים קלאסיים לא פחות שגם אזכרתי ב"דד אנד". לקינג יש את הקריירה ואת המורשת שכמעט כל סופר חושק בה. איך הוא עדיין לא זכה בפרס נובל לספרות?
רוב הסיכויים שאבחר בסטיבן קינג. יש לו שפע של חוכמה וניסיון, ונדמה לי שהוא נחמד במציאות.
2010. הייתי אומר לעצמי שכל הבריונות שאני חווה, וגם אחווה בשנים שלאחר מכן, תעבור. בזמנו זה הרגיש לי כמו סוף העולם, וכל קללה, מכה או בדיחה על חשבוני פגעה בי עמוקות עד כדי כך שלא רציתי לחיות יותר. הייתי אומלל. ובזמן שכולם אהבו לשחק כדורגל, אהבתי לקרוא. לכן אם הייתי יכול לחזור אחורה, הייתי מספר לעצמי שאני סופר, על "דד אנד", ועד כמה קיטשי שזה עשוי להישמע, הייתי מפציר בניר הישן להאמין בעצמו כבר אז ופשוט להתעלם מכל מי שלא מאמין בו.
"דד אנד" ממש יכול להתאים לזה, אז למה לא? אשמח לשמוע את הלהיטים הגדולים של דין רוג'רס מקבלים חיים וחוץ מזה, הרכבתי פלייליסט בספוטיפיי שיש בו שירים שמאוזכרים בספר וגם כאלה שמשתלבים בעלילה, אז למעשה כבר יש פסקול מוכן!
להיות סופר כבר מרגיש כאילו אתה בהישרדות, רק בלי ה-VIP.
יש יותר מדי תשובות אפשריות לשאלה הזו, אבל אני הייתי בוחר ב"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" או בכל ספר של ריק ריירדן.
אפשר לכתוב על סקס ואז פתרנו את הפלונטר.
באמת צריך להחליט? זה בדיוק כמו שאלת הביצה והתרנגולת כי בלי ארוחה טובה לא יהיה לך כוח לכתוב אבל בלי כתיבה מה הטעם בכלל בארוחה טובה?
אומר לו בהצלחה כי הדרך הזו ממש לא קלה.
סכום שלא יהיה כבד על הקוראים אבל שיטיב עם הסופרים וההוצאות. לדעתי מחיר ראוי עבור ספר מודפס בכריכה רכה עשוי להיות חמישים שקלים, בהנחה שיש חלוקה הוגנת של אחוזים. ספר דיגיטלי צריך לעלות פחות.
פעם הייתי קשה מאוד עם עצמי, ולא הייתי מתקדם במלאכת הכתיבה עד שאני מצליח לקבל השראה. כיום אני מנסה להרגיע את עצמי במצבים כאלה ופשוט כותב את כל מה שעולה על דעתי עד שמחסום הכתיבה משתחרר. ואני מזכיר לעצמי שזה אכן יקרה, כי זה תמיד כך ולרוב דווקא ברגעים הכי לא צפויים.
אי שם באיטליה.
"הפירמידה האדומה", הרי יש בו את תחום מצרים העתיקה שתמיד ריתק אותי וגם את הכתיבה הנפלאה והאותנטית של ריק ריירדן. אני לא חושב שאי פעם אתעייף מלקרוא את הספר הזה, ותמיד עצוב לי שהוא לא פופולרי ברמה של "פרסי ג'קסון". מגיע לו יותר!
לא חסרים לי ספרים מסכנים כאלה, בואו נגיד את זה ככה. בדרך כלל אני לא אוהב כשזה קורה אבל לפעמים הצורך לקחת הפסקה מכתיבה של ספר דווקא עשוי להועיל לו ולשפר אותו בדרכים בלתי צפויות, כי בינתיים אני חושב על רעיונות חדשים וכיוונים יצירתיים.
לא מספיק, אבל המוח שלי בהחלט עושה כושר!
בחדר השינה, לרוב בערב. תנו לי שקט, חושך כמעט מוחלט ופחיות של משקה אנרגיה ואני מסודר במשך שעות.
קומיקס, בדגש על גיבורי על. זו הסיבה שבחרתי באומן הקומיקס רוג'ר בונט שעבד עם DC ומארוול לאייר את כריכת הנובלה שלי, "גורל האנושות: שומרת המפתח".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה