יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: עדי קראוס
בכל כמה ימים היא מתחילה לכתוב בראש ספר ומפסיקה; היא מדמיינת שהמיטה שלה היא אי בודד; והיא אוהבת לכתוב בזמן שהיא אוכלת ולאכול בזמן שהיא כותבת. שמרית מנור־פפר ("מגורשת") עונה לשאלון האישי
הכי טוב זה Deadline. אם אין לי כזה אז נסיעה או הליכה, אני ממשיכה לכתוב בראש ולא מול המחשב, מדברת עם עצמי ומקליטה, מונולוגים של שעות עד שזה משתחרר לי. מה לא עובד? דדליין...
לפעמים אני מדמיינת שהמיטה שלי היא אי בודד, כל המסביב לא קיים, הרצפה היא לבה. אני לוקחת איתי למיטה את כל מה שאני צריכה ויכולה לא לצאת ממנה ימים אם לא ידרשו ממני. אם זה חייב להיות אי אז זה לא באמת משנה לי, מעדיפה משהו אקזוטי בלי הרבה חרקים ואם אפשר אז שיהיה שם צריף קטן עם מיטה ומזגן.
מובי דיק - נראה לי הגיוני.
אפשר להגיד שכל כמה ימים אני מתחילה לכתוב אצלי בראש ספר ומפסיקה. ממש, ממש לכתוב אני מאמינה שיש לי לפחות שלושה שהפסקתי לכתוב כי הם לא היו בכיוון. שניים שסיימתי ולא חשבתי שהם מספיק טובים, שלושה נוספים שסיימתי וכנראה יצאו בשנים הקרובות אחרי עוד המון, המון עריכה, ועוד שניים שאני מתכננת לכתוב כבר הרבה שנים.
אפשר בו"ז, לכתוב בראש שלי תוך כדי סקס ולחוות ריגוש מיני תוך כדי כתיבה. אם אני חייבת לבחור אז סקס ואז לחזור לכתוב.
חייבת, כל יום, או יומיים כן ויום לא. אנדרופינים, אין ברירה - פונקציונלי, קיקבוקסינג, פילאטיס.
אין דבר כזה ספר הכי טוב, יש הרבה הכי טובים - למשל "איפה את ברנדט", מאת מריה סמפל, ספר שנון ומרגש, כזה שנגמר לי עוד לפני שהוא התחיל, הדמות הראשית ברנדט פוקס היא מישהי שהייתי רוצה להיות חברה שלה; היא מצחיקה, לא צפויה, מוכשרת ומיוחדת בטירוף - אני מתה עליה. חוץ ממנו יש עוד הרבה שאני יכולה בקלות להגדיר אותם "הכי טובים" – "והיום איננו כלה", "המשחק של אנדר", "הכל משנה" ,"רעב", "הנני", "יער נורווגי", "הסנדק", "סטונר" וכל הג'ונתן פראנזן שקיימים בעולם.
אופוריה מטורפת. כשיוצא לי ספר חדש אני יודעת שהוא טוב, לא הייתי מוציאה אותו אם הייתי חושבת אחרת. יכול להיות שהוא לא בשביל כולם, אבל אני לא בחרדות. אני כן במתח, כן בצפייה. רוצה שהוא יגיע לכמה שיותר קוראים כי בעיניים שלי לספרים יש תפקיד בעולם; מעבר לחוויית הקריאה ספרים הם מקור להזדהות, להשראה, לריפוי ואני תמיד מחכה לתגובות של הקוראים; חשוב לי לדעת ששימחתי, שהקלתי, שעוררתי איזה שהוא עניין ורגש – גם אם זה קטן. אז כשיוצא לי ספר חדש אני במתח וצפייה לקראת התגובות מהקוראים.
התלבטות קשה בין הרוקי מורקמי הגאון שמעיף אותי לעולמות קסומים של פנטזיה לג'ונתן פראנזן שבוחן נושאים פילוסופים וחברתיים באופן שמרתק אותי, סטיבן קינג שכתב את "הניצוץ" שזה אחד מספרי האימה הפסיכולוגית שלא יעזבו אותי לעולם, ג'יי.קיי. רולינג שבנתה אימפריה ומהווה השראה ענקית עבורי ואלנה פרנטה שיצרה עולם מרתק ב"חברה הגאונה שלי".
כל אחד מהחטופים שלנו, לשבת איתם, לחבק אותם ולומר להם שהמשפחות שלהם עושות את הכל כדי להחזיר אותם הביתה, שהם גיבורים ושיחזיקו מעמד – בעיקר לבקש מהם סליחה.
המאה ה-19, גם בגלל המחוכים וגם בגלל מר רוצ'סטר.
מר רוצ'סטר מג'יין אייר בלי לחשוב פעמיים.
מושלם, אני כבר מדמיינת את זה קורה.
שמונה, עשר – כשאני נכנסת לרצף אין לי שום רצון להפסיק.
אני והשמש לא חברות כל כך אז כנראה שאני אעוף תוך כמה ימים, אז למה לא, ככה בשביל כמה ימים, בכיף.
אפשר בו"ז, לכתוב בזמן שאני אוכלת ולאכול בזמן שאני כותבת. אם אני חייבת לבחור אז ארוחה טובה ואז לחזור לכתוב.
אהיה מאושרת, אני אדע שהוא לא מפחד מהמחשבות של עצמו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה