יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: Howcheng
יורם קניוק נולד בשנת 1930 בתל אביב. כתב למעלה מ20 ספרים. ספריו תורגמו ליותר מעשרים שפות. חתן פרס ברנר, פרס ביאליק, פרס זאב לספרות ילדים ונוער ופרס מטעם יונסקו. גר בתל אביב עם אשתו מירנדה וכלבו אדם.
כל חיי אני נמצא בתהליך כתיבת ספר חדש. עכשיו אני כותב רומן שגיבורו הוא צייר זקן.
אצלי תהליך הכתיבה מתחיל מדמות. אני יוצר דמות, אני חושב עליה, ורק אחרי שאני מכיר אותה היטב, הסיפור מתחיל להתקדם ולהתפתח.
אני הולך לכל מקום עם הפנקס שלי. חושב על רעיון ורושם אותו מיד.
כן, אבל לא ספרי פרוזה. אני קורא ספרי עיון בהפסקות בכתיבה. ספרי פרוזה של סופרים אחרים מסיחים את דעתי וגם משפיעים על כתיבתי.
אני זקוק לעורך. הכתיבה שלי קופצנית והמשפטים לא תמיד ברורים. למזלי התברכתי בעורכים טובים שידעו לנגן את המוסיקה של הכתיבה שלי. אני אגב מתמסר לעורכים שלי באופן מוחלט.
אני לא מראה את כתב היד לאיש. אפילו לא לאשתי. הראשון והיחיד שקורא את הספר הוא העורך או העורכת שלי וכבר אמרתי שאני סופר ממושמע.
רגוע לגמרי. לא בגלל שיש לי מושג אם התרגום של ספרי לסינית או פורטוגזית מוצלח, אלא בגלל שאני חושב שספרי המתורגמים כמו עיבודי הסרטים שנעשים על פי ספרי הם יצירות עצמאיות ויש להם חיים משל עצמם.
סרטו הדוקומנטרי של שלומי אלדר – חיים יקרים
בהחלט. אבל אני חוזר ומזהיר את הפונים אלי מפני דעתי הכנה.
רבים מחברי הטובים לא קראו מעולם את ספרי.
כשהייתי בן 22 גיליתי את הספר ''חיי שלמה מיימון'' שנכתב לפני כ 250 שנה. איש מסביבי לא שמע על הספר המדהים הזה. אחר כך הוא נעלם ממני למשך שנים רבות עד שיצא שוב בהוצאת ידיעות אחרונות. ועדיין רבים מידי לא מכירים את יצירתו של אחד האנשים המופלאים שידעה היהדות. ויש גם סופרים נפלאים כמו אשר ברש וחיים הזז שנשכחו והייתי שמח אם היו מגלים אותם שוב.
אני מתגעגע לתקופה בה הייתי מלח באונייה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
