יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יפעת גולן
בכל קיץ הוא נוסע לאי יווני אחר; כשהוא תקוע בכתיבה, הוא קורא את כל מה שכתב מההתחלה; והוא חושב שעדיף להיות סופר מאשר שמאי רכב. יואב אבני ("שעוני נוכחות") עונה לשאלון האישי
גבעת ווטרשיפ/ ריצ'רד אדמס. אבל לפחות זכיתי לתרגם אותו.
אני לא מפסיק באמצע - כשאני מתחיל לכתוב אני יודע כיצד הספר יסתיים, ואני עובד לא מעט על הפתיחה, כדי שמהרגע הזה – לא אוכל לנטוש את הדמויות.
אקח אלבום תמונות משפחתי. ואולי גם את "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" של דיוויד פוסטר וואלאס.
יוון. בקייצים האחרונים אני מנסה בכל שנה אחד אחר - אעדכן. מה שחשוב הוא חוף בודד באי מיושב, עם עיר בירה שמחה, נמל כדי לחזור לאתונה, לארץ וללונדון, כפרים קטנים בין מפרצים, סלט יווני, דגים ועוד.
אני מדפיס וקורא מההתחלה, שותה קפה (לא בזכוכית), ומגיע אל העמוד האחרון שכתבתי עם תנופה מחודשת. בגלל שאני מתכנן את מהלך הספר לפני תחילת הכתיבה, אני בדרך כלל מצליח.
זו שאלה לכלכלנים, לא לסופרים. שביל הזהב שיטיב עם הקוראים והסופרים. זה לא מצליח במיוחד בינתיים לדעתי.
שמח, ומזכיר לעצמי שיכול להיות הרבה יותר גרוע (שמאי רכב?)
גם וגם. לא סותר. אפשר לכתוב על בטן מלאה וריקה.
אני מחסידות הגוף-נפש.
מוקדם מאוד בבוקר. בבית.
ריאליטי לא; קמפיין כן.
בוודאי, אבל עם זכות וטו על החריזה. ב"שעוני נוכחות", יש דמות בשם ישראיי – בינה מלאכותית ובעלת פינה קבועה בתוכנית אירוח פופולרית, שמקריאה בכל שבוע חמשיר נבואי פרי עטה. זה היה אחד הדברים הכי כייפים בכתיבת הספר הזה.
"שעוני נוכחות" רווי בזמן, אבל גיליתי שיותר מכל, אני בהווה. ועדיף בכזה עם פנאי.
הייתי רוצה לפגוש שוב את הבת שלי כשהייתה בת שלוש.
טום רובינס.
אני שמח, מתרגש, מקווה. זה בנפשי, וחשוב לי מאוד שיצליח, אבל חופשה לא סותרת. הפנאי הוא הטוב שבזמנים.
בעברי יש תואר בכלכלה וניהול, והתמחות בתכנות והייטק, אבל אני בהווה, כאמור, ואני לא בטוח שזה עניין אקדמי. במקביל לכתיבה הייתי רוצה להיות בעלים ויוצר של סדרת טלוויזיה ראויה באמת.
רוב הכתיבה לא מתרחשת ברצף של הקלדה בישיבה. כשאני כותב רומן (שנתיים-שלוש שנים לספר בערך), אני כותב אותו כל הזמן - מהדק, מפלס את העלילה ומקשיב לדמויות - במקביל לכל שאר הדברים. אני מאוד ממוקד. יכול לשבת על מה שחשוב לי גם שמונה שעות מול המקלדת.
לא מעט. 3-4 אימוני משקולות ארוכים בשבוע, והרבה הליכות.
ספרים פחות, כי אני בוחר בקפידה מה שאני קורא. אבל אחרי ויכוחים מיותרים ברשתות (חברתיות, מזון – כולן), אין דבר שמבזבז יותר את הזמן מסדרות טלוויזיה בינוניות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
