יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: הילה עמנואל
כל הזמן עולים לה בראש רעיונות לספרים; המוצלחים שבהם מופיעים דווקא באמצע תנוחת פלאנק; וכשהיא תקועה בכתיבה, היא מרכלת על הדמויות. גל ליבר (על גג העולם) עונה לשאלון האישי
הספר שעורר בי תחושות חזקות ונתן לי השראה אדירה, הוא "מלחמה ושלום" של טולסטוי. מעבר למימד ההיסטורי המרתק, זהו ספר מלא אהבת אדם. יש בו גיבורים חיים מאוד, מובחנים ומורכבים, המתמודדים עם שאלות של נאמנות, כבוד, יוקרה, גבורה, כעס וסליחה, התבגרות והתפכחות וכמובן אהבה. מתוארים בו כמה סיפורי אהבה גדולים הכתובים באנושיות ובחמלה.
כאימא עובדת, סדר היום שלי לא מאפשר פרקי זמן ארוכים של כתיבה רצופה. זה לא בהכרח חיסרון, כי יש לי הזדמנות לבחון שוב ושוב כל פסקה או פרק ממרחק של כמה שעות, לנזוף בעצמי ולכתוב אותה שוב רק כדי לתקן אותה עוד פעם כעבור שעה.
אני עובדת כעורכת דין במגזר הציבורי יותר מ-15 שנה. למדתי משפטים וכלכלה באוניברסיטה, ועשיתי גם תואר שני בתוכנית בינלאומית למשפט וכלכלה. למדתי במשך שנה בגרמניה, בלגיה ושבדיה, תקופה מעצבת ומלהיבה. אם היית שולח אותי ללימודים, הייתי שמחה ללמוד גם פסיכולוגיה. בינתיים אני מסתפקת בקריאת ספרי עיון בתחום. למשל, במסגרת התחקיר לספר "הדבר הנכון" קראתי בין היתר ספרים מאת ד"ר יורם יובל (מה זאת אהבה) וד"ר אסתר פרל (סיפור מהצד).
אני מתרגשת ברמות של כלה! להוטה לחלוק עם אחרים את הסיפור שרציתי לספר ונהנית כשקוראות/ים מוכנות/ים לשוחח איתי על מחשבות ותחושות בעקבות הקריאה.
אני מאוד אוהבת את הספרים של ניקול קראוס, במיוחד את "תולדות האהבה", ושל דוד גרוסמן, בעיקר את "אישה בורחת מבשורה" ו"ספר הדיקדוק הפנימי" . שניהם סופרים גדולים בעיניי.
סופרים וסופרות שאני רוצה לפגוש אני מזמינה לסלון של עברית, למפגשי "העבריות מארחות", שאני מפיקה יחד עם ליאת לב רן. אני תמיד רוצה לפגוש את הספרניות בספרייה השכונתית שלי, כי זה אומר שיש בידי ספרים חדשים לקריאה.
שנת 1993, השנה בה סבא שלי, מנחם ליבר, עוד היה בחיים. הוא היה איש רוח ומעשה, ממקימי קיבוץ גלעד בו גדלתי, איש חינוך, כותב מוכשר ומחזאי. הייתי שמחה לבלות איתו שוב. יש המון שאלות שהייתי רוצה לשאול אותו ועצות שהייתי רוצה לקבל ממנו.
ועוד איך! זו תהיה הגשמת חלום מבחינתי. אני משוגעת על מחזות זמר ולגמרי רואה את "הדבר הנכון" כמחזמר. אני מוכנה גם לכתוב בעצמי את הפזמונים, לשיר, לרקוד, לשחק, להפיק, רק תנו לי.
שלושה שבועות בהם מצלמים אותי אוכלת אורז בבגד ים באי מוכה יתושים? בטח! אשתמש בזה כתחקיר לספר.
אני לא בררנית. יש לי שלושה ילדים צעירים ועבודה, ולכן אני קוראת וכותבת בטלפון שלי בכל רגע פנוי: תוך כדי הנקה, בהשכבות, כשהם באמבטיה, בנסיעה באוטובוס, בתור לרופא. אני עורכת מול המחשב בערב, אחרי שכולם הולכים לישון.
למה לא גם וגם? שני הדברים מזינים זה את זה. כשאני מייצרת מתח מיני בין הדמויות, האנרגיה שלהן מחלחלת אליי ולהיפך.
למה לא גם וגם? אני כותבת יחד עם חברה במספר בתי קפה בשכונה שלנו (יהודה המכבי בתל אביב) ואין ספק שלרביולי של קפה ג'ונו ולפיצה של בר 57 יש קרדיט לא מבוטל בספרים שלנו.
אתמוך בו ואהיה גאה ומאושרת שגידלתי אדם חושב ויצירתי שמצא את הדרך להביע את עצמו (וליתר ביטחון אוודא שהוא משלים במקביל תואר בהנדסת תוכנה).
בעיניי ספרים צריכים להיות נגישים לכל מי שרוצה לקרוא, ולכן טוב שיש ספריות ציבוריות בחינם ובתמיכה ממשלתית, וחשוב לי מאוד שהתמיכה הזו תימשך ואף תגדל. אני אשמח שכספי המיסים שלי יופנו לכיוון הזה. באשר לספרים בחנויות - התמחור צריך להיות הוגן באופן שהסופר/ת יקבלו שכר הולם וכך גם שאר אנשי ונשות המקצוע המעורבים בהוצאתו לאור.
כשיש לי דילמות לגבי כיוון עלילה מסוים, אני משוחחת עם הדמויות ושואלת בעצתן, בזמן הכתיבה אני מנהלת איתן מערכות יחסים שלמות, אפילו רבה איתן לפעמים. אני נעזרת גם בבן זוגי, אנחנו מרכלים על הדמויות כאילו היו אנשים אמיתיים שאנחנו מכירים.
בר יין קטן בכיכר מילנו, תל אביב, ישראל. וברצינות, אם חייבים לבחור אי, אז בשבילי לא אי טרופי בבקשה, אלא אי צפוני וקר. למשל אי הנסיך אדוארד, בו ממוקם הכפר הספרותי אבונלי מספרי "אן מהחווה הירוקה".
"דזירה" של אנמרי סלינקו. ספר שקראתי יותר מעשר פעמים ואני מוכנה לקרוא בו עשר פעמים נוספות. זהו סיפור התבגרות רגיש ורב פנים, של גיבורה חזקה ונשית מאוד, שגדלה כבתו של סוחר משי במרסיי של המאה השמונה עשרה והפכה בסופו של דבר למלכת שבדיה. בכל פעם שאני קוראת בו אני מוצאת בו תובנה חדשה או נקודת מבט שמדברת אליי באותו רגע בחיי.
כל הזמן עולים לי בראש רעיונות לספרים. כשאני מתחילה לטוות סיפור אני כותבת אותו מיד כתקציר על טבלת אקסל מתחילתו ועד סופו, ומחכה שיהיה לי זמן לכתוב אותו. כבר יש לי טיוטות מלאות לשני ספרים נוספים: "פרימולה", שנמצא בשלבי עריכה, ועוד ספר שהוא קומדיה רומנטית מפתיעה ופרועה, נכתב ביחד עם העורכת שלי, ליאת לב רן.
החיים בתל אביב מזמנים לי הרבה מאוד הליכה ברגל ורכיבה על אופניים. בנוסף, אני מקפידה על אימון פילטיס שבועי כדי לשמור על הגמישות. זה זמן מעולה למחשבה. לפעמים הרעיונות הכי טובים עולים לי בראש דווקא באמצע פלאנק.
הבן האמצעי שלי בן שמונה ואנחנו קוראים ביחד ספרי פנטזיה והרפתקאות, למשל, "הפירמידה האדומה" של ריק ריירדן. זו לא הבחירה הראשונה שלי כחומר קריאה אבל אני נהנית מעצם הבילוי המשותף כך שזה לא באמת בזבוז זמן. את ספרי ג'ורג' הסקרן האהובים על בני הקטן אני כבר יודעת לדקלם בעל פה, כך שאפשר רק לשער כמה זמן "בזבזתי" עליהם.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
