יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: רעות וייס
כשהיא תקועה בכתיבה, היא הולכת יחפה במעגלים; אוהבת לשמוע קולות צרצרים כשהיא כותבת; ותמיד תעדיף ארוחה טובה. הילה ושיץ ברק (יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר) עונה לשאלון האישי
"והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. ממתקים שיצרו משהו קסום ונוגע. תמיד אפשר לחזור אליו, בכל גיל, בכל תקופה, וזה עובד.
יוגה וקטיף ליצ'י בסוף יולי.
הייתי בוחרת בחקר חלומות. בקטע מדעי, לא בקטע של לפרשן. מסקרן אותי להבין את התופעה המסעירה והמסקרנת הזו, שלהבנתי אין תשובה ברורה עליה עד היום. אשמח גם ללמוד ערבית מדוברת.
כשיצא "יצאתי לריצה ונתקלתי בגולדה מאיר" חוויתי קשת של רגשות: שמחה ואנר גיה גדולה, אי נעימות על הריכוז העצמי, התרגשות מתגובות שתיכף יגיעו, חששות מתגובות שתיכף יגיעו, וגם באסה ואשְמה – כי 2024 היא השנה הכי מחורבנת ברמה הלאומית להוציא ספר חדש ולבקש עליו את תשומת לב האנשים.
אני יכולה להתבונן ולעקוב שעות אחר שורת נמלים פועלות. הייתי שמחה לפרוזה מנקודת מבטן! שנוכל ללמוד על תקשורת בין-אישית וקבוצתית מופלאה, טיפול בפרט וערבות הדדית. הידעתם שישנו מין של נמלים בו אם נמלה נפצעת ברגלה, מגיעות אליה כמה נמלים "אחיות" לטפל בפציעתה (מחטאות בליקוק), ואם הפציעה חמורה הן מבקשות את רשותה לתלוש את רגלה, על מנת שהזיהום לא יגיע למחזור הדם שלה והיא תהיה בסכנת חיים. נדירות!
אל עצמי בכתה י'. יש לי כמה חיזוקים ודברים מעודדים לומר לי, וטיפים חשובים בגזרת הסטיילינג. זה, או פברואר 1948. אנסה למנוע את הענקת הפטור הראשון משרות צבאי לתלמידי ישיבות. מקווה שיזרמו איתי אחרי שאספר להם על ההשלכות ואיך אנחנו נראים היום.
הנרי, בעלה של "אשתו של הנוסע בזמן".
זורמת!! פלוס מבקשת להשתתף.
לא. זה לא בשבילי להיות רעבה רוב היום.
חדה יותר בלילה. מעדיפה תמיד את חדר העבודה שלי. מסך המחשב שלי ממוקם בין שני חלונות, ואם מזג האוויר מאפשר, אני פותחת אותם כדי להכניס את קולות הצרצרים.
ארוחה טובה.
ארוחה טובה.
אומרת לו לא להקשיב לכל האימרות על כך שזו פרנסה קשה, שיתמיד בזה אם זה מה שהוא אוהב, אבל - שיהיה הכי טוב בזה! ופותחת לו תוכנית חסכון.
בטווח בין 60 ל-80 ש"ח.
אני קמה מהכסא, עושה מעגלים בחדר, יחפה, משנה כיוון מדי פעם, סורקת את הספרים שבספרייה שלי – עוברת לאט על השמות שלהם ואיכשהו אז משהו משתחרר. אם לא, עוזבת את זה לכמה שעות או ימים.
יוון. יהיה לי חדר צנוע עם חלון גדול שפונה לים, טברנה משפחתית שמנגנת מוזיקה יוונית כל היום במרחק שתי דקות הליכה, ובית מרקחת בסביבה, כי זה תמיד משרה בטחון. אוקיי, אז זה לא ממש אי בודד. רק אי.
מישהו לרוץ איתו/ דוד גרוסמן
התחלתי לכתוב ספר בגיל 30. רומן. כתבתי 12 עמודים, התלהבתי ממה שיצא, וכשסיימתי את העמוד ה-13 הכל בבת אחת נראה לי מגוחך. ולא חזרתי לשם יותר.
שלוש שעות.
ספרים שנוטפת מהם יותר מדיי מלנכוליות. הם לא גורמים לי הנאה, ואף מעצבנים אותי, אבל יש לי פֹומֹו שבהמשך יהיה מהפך אז לא מפסיקה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
