יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
.png)
צילום: ליה יפה
התחילה והפסיקה לכתוב המון ספרים; כשהיא תקועה בכתיבת פרוזה, היא כותבת שירה; והיא חושבת שצריך למכור ספרים בשיטת "שלם כפי יכולתך". איריס רילוב (חשמל באוויר) עונה לשאלון האישי
אהיה המעריצה השרופה מספר אחת שלו, כמובן. אבל שני ילדיי עסוקים בעיקר בהצלת כדור הארץ, וספרות יפה נראית להם מותרות מיותרות. תכלס, צודקים.
הבן שלי הקים בזמנו מיזם של מסעדה סביבתית-חברתית, שבה סועדים משלמים לפי יכולתם ורצונם עבור ארוחה על בסיס מזון מוצל. יהיה מעניין לאמץ את הקונספט לחנויות הספרים.
מצאתי שכאשר אני תקועה בפרוזה, אני מתאווררת בכתיבת שירה. זה עבד לי מצוין עם הרומן "חשמל באוויר", ובסוף נולד לי במקביל גם ספר שירה, "שיישרפו העניינים הבוערים". שניהם צמחו כתאומים לא זהים, ומעבדים את אותן חוויות חיים באופנים שונים.
תאילנד. או ניו זילנד.
"מובי דיק", שהתחלתי ונתקעתי בו בשל קצב החיים. הוא, לצד עוד כמה חברים רחבי יריעה, מחכה לי בסבלנות לשנת השבתון שאני נוסעת אליה בקרוב עם בן זוגי – סוג של אי בודד מטאפורי - ומפנטזת לנסות אותו באנגלית.
ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים.
צועדת ועושה כושר אצל מדריכה אישית נהדרת – זה הכיף של החיים. חבל שחיכיתי כל כך הרבה שנים עד שהרשיתי לעצמי והבנתי שאלה לא מותרות.
אני משתדלת לעקוב אחרי רוב מה שקורה בספרות מקור עברית, כדי להיות בעניינים. לא כל ספר מצדיק את השקעת הזמן, אבל גם מזה אני לומדת.
"על עצמות המתים" של אולגה טוקרצ'וק, ששאב אותי לחוויית קריאה עוצמתית כפי שמזמן לא חוויתי. שילוב פנטסטי של מלנכוליה, עומק, עלילת מתח מתוחכמת והומור פרוע. קיבלתי ממנו השראה לשיבוץ פרגמנטים של שירה בראשי הפרקים ברומן שלי "חשמל באוויר".
גם וגם. אני גאה לספר שתרמתי תרומה משמעותית לפריצת הקריאה הדיגיטלית בישראל כאשר השתתפתי בתחרות סיפורים קצרים של "עברית" בשנת 2017. למרבה האירוניה, גיבור הסיפור שלי מרד בקונספט של ספרים דיגיטליים, שבעולם העתידני של הסיפור נכפה על ידי משטר "ירוק" טוטליטרי שאסר על שימוש בנייר, ויצא להדפיס במחתרת את שיריה של אשתו המנוחה. למרות החתרנות של הסיפור, זכיתי במקום הראשון בתחרות, ומאז אני מפרגנת בגדול ל"עברית". כחלק מן הפרס קיבלתי 20 ספרים דיגיטליים – ולמרבה ההפתעה גיליתי שאני ממש נהנית מחוויית הקריאה על המסך.
מי זוכרת? אולי חמש-שש? פיפי וקפה באמצע נחשב?
חחח. יש לי מקצוע נפלא, אחד היפים והמשמעותיים בעולם. אני פסיכולוגית קלינית ולמדתי לא מעט. אבל האמת היא שאני חולמת על לימודי תולדות האמנות וציור בצורה מעמיקה ומתמשכת.
בבית, על הטלפון והמחשב, עובדת במרץ על קידום הספר, שרויה בחדוות עשייה ועם פרפרים בבטן.
נדמה לי שאין דבר בחוויה האנושית שלא כתבו עליו. הייתי רוצה שיכתבו יותר על משבר האקלים, באופן שיעלה מודעות, יזעזע ויניע לפעולה. ניסיתי לתרום את תרומתי הצנועה ב"חשמל באוויר", אבל רף הציפיות שלי לגבי יכולתה של הספרות לגרום לשינוי ממשי נמוך מאוד לצערי. אני כותבת את זה ואז נזכרת בטענה ש"אוהל הדוד תום" של הארייט ביצ'ר סטו התניע את המאבק לביטול העבדות ואת מלחמת האזרחים בארה"ב, אז לעולם אין לדעת, אני מניחה.
עד לפני זמן קצר הייתי אומרת אליס מונרו, אבל עכשיו היא מתה והדימוי הציבורי שלה התהפך באופן קיצוני בעקבות הגילויים הקשים של בתה. עדיין אני אוהבת מאוד מאוד את כתיבתה המבריקה והייחודית, שהיא עדינה ורגישה ויחד עם זאת מקפיאת דם.
ג'ו ביידן. רוצה לחבק אותו ולהודות לו על המנהיגות האמיצה והנחושה, על החום האנושי, על תמיכתו במשפחות החטופים והנרצחים אחרי ה-7 באוקטובר 2023 ובעם ישראל בשעתו הקשה.
לקיץ שנת 2000. נסעתי אז עם בן זוגי והילדים לפוסט-דוקטורט של בעלי בחו"ל. עזבנו מדינה ברגע נדיר של אופטימיות: תהליך השלום הישראלי-פלסטיני התקדם, והיתה בי אמונה בעתיד טוב ומבטיח. בספטמבר של אותה שנה פרצה האינתיפאדה השניה והכל התפוצץ, בכל המובנים.
ברור! אני מתה על מיוזיקלס. למעשה, זה הפרויקט הבא שלי.
חחח. שיציעו לי! מבטיחה לשקול.
היו תקופות בהן נסעתי מדי שבוע ברכבת בין חיפה לתל אביב וחמישים ומשהו הדקות של הנסיעה היוו זמן כתיבה פורה להפליא. היו שירים שכתבתי בטלפון הנייד תוך כדי צעידה בטיילת על חוף הים. לפעמים אני כותבת בשעת לילה מאוחרת כשמתעוררת וסובלת מנדודי שינה, ולפעמים אני מחליטה שמותר לי ומצליחה לפנות רצף של כמה שעות במהלך היום. אני עדיין חולמת שיום יבוא ואפתח הרגלי עבודה של סופרת מקצועית.
טוב, כאן התחרות הרבה יותר רצינית. אפשר גם וגם?
כתיבה כמובן. האפשרות לגנוב לעצמי זמן כתיבה שקט בלי חובות, משימות ודאגה לצרכים של אחרים, היא כה נדירה, שברגע שהיא צצה אני מסתערת עליה ברעב גדול. אני אוהבת אוכל טוב, אבל לא מספיק מושקעת בזה. למזלי בן זוגי הוא בשלן מעולה ודואג לי לארוחות מתוחכמות ומופלאות. כשהוא בנסיעה אני מסתפקת בשאריות ובסלט טונה מקופסת שימורים, מלפפון ועגבנייה שהרכבתי לי בחמש דקות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
