יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מיכל בנדק
כתבה את ספרה במשך 20 שנה; יש לה קבוצת ווטסאפ עם עצמה; והיא מסתייגת ממסעות בזמן. רעות וייס (מזל של מתחילים) עונה לשאלון האישי
"הסיפור שאינו נגמר". אחד הספרים המושלמים ביותר בעיניי, והסוף שלו גרם לי לבכות כשקראתי אותו כמבוגרת.
היו שלושה ימים שכתבתי בלי הפסקה סצנה מאוד מותחת שמתרחשת בביצה בכדור הארץ הפרה-היסטורי, בספר הראשון של הטרילוגיה שכתבתי ועוד לא יצאה לאור. לא אכלתי ולא שתיתי ובקושי קמתי לשירותים – ונהניתי בצורה בלתי רגילה. אפילו שמתי לי ברקע קולות ורעשים של ביצה בלואיזיאנה. בכלל, את כל הטרילוגיה הזאת כתבתי ברצף, על פני כמה חודשים. זה היה מטורף.
שילוב של אופוריה והדחקה. מאד עוזר שאני מורה ואמא ועסוקה בטירוף, אז אין זמן להיכנס להתקף חרדה (ואין כסף לחופשה בקאריביים).
על נשים בהריון! כמעט שלא ראיתי ספרים שהגיבורה שלהם היא אישה בהריון. אני ניסיתי להפוך מתישהו את שרונה לאישה בהריון, אפילו חשבתי שזה יכול להיות ההסבר לכוח העל ההורוסקופי שלה – זה ממש מגניב בעיני. רק שזה סיבך נורא את העלילה, אז נאלצתי לוותר.
ג'יי קיי רולינג.
ג'יי קיי רולינג, סטיבן קינג או ניל גיימן – את מי מהם שהכי נחמד לישראל ולאנושות בכללי (אז חוששת שזה משאיר לי רק את גיימן, נו טוב).
לשנת 88, אל רעות הילדה שבדיוק הגיעה לקיבוץ יקום כ"ילדת חוץ" וסבלה מאחת השנים הקשות בחייה – להגיד לה שיהיה בסדר. מכונות זמן זה עניין טריקי – אני מעדיפה לקרוא או לכתוב על מסעות בזמן, פחות להתמודד עם ההשלכות שלהם בעצמי.
אולי עם עידו מ"מזל של מתחילים", אני אוהבת גברים רגישים ורומנטיים שהם גם נגרים מעולים – לכן התחתנתי עם הגבר האולטימטיבי.
מה זורמת, זה ברמת shut up and take my money. מיוזיקל זה לגמרי החלום, ביום שיהפכו ספר שלי למיוזיקל אני פורצת בשירה ספונטנית ברחוב (פלוס נאמבר ריקוד ממש גרוע, כי אני לא יודעת לרקוד).
פעמיים בשבוע אימון כושר פונקציונלי אצל זוג נשוי של מאמנים מדהימים, שגם הפכו לחברים טובים. מקפידה מאוד, בין השאר כי אני אחרי סרטן שד ומטופלת בטיפול שפוגע בצפיפות העצם. אם מצליחה יותר מפעמיים בשבוע – מה טוב.
אין שום סיכוי בעולם.
אותה התשובה.
שניהם. אם אפשר ביחד, בכלל שווה.
אהיה מאושרת וגאה.
עד 60 ₪.
למדתי בשנים האחרונות שכשאני תקועה בכתיבה, זה בעיקר אומר שמשהו בתכנון של הסיפור לקוי, או שאני צריכה להרחיב ולהבהיר לעצמי יותר את אחת הדמויות. יש לי קבוצת וואטסאפ עם עצמי ואני כותבת בה כל הזמן רעיונות ותובנות שלי לגבי הסיפורים שאני כותבת, וגם מצרפת לתוכה כתבות ותמונות ומקורות השראה. כשאני נתקעת אני חוזרת אליה, וזה מטורף כמה הרבה בעיות נפתרו ככה.
מספיק רחוק כדי לתת לי שקט כתיבה, מספיק קרוב כדי לאסוף את הילדים מהמסגרות אחה"צ.
אני אוהבת כל כך הרבה ספרים, זו תהיה הכרעה מאוד קשה, אבל נראה לי שאת "משפחתי וחיות אחרות" של ג'ראלד דארל, כי הוא מצחיק אותי כל פעם מחדש. מקווה שאם אצטרך לקחת ספר לאי בודד, ירשו לי ספרייה שלמה (+החלפות).
בעיקר את "מזל של מתחילים", שלקח לי למעלה מעשרים שנה לכתוב! אבל אם נהיה כנים, היו עוד כמה.
באידיאל, הכי כיף לי לכתוב בלילה, כשהכל שקט ואף אחד לא מפריע לי. אבל מאז שאני אמא ועובדת במשרה מלאה פלוס, אלו לא באמת שעות רלוונטיות. אז התשובה האמיתית היא – מתי שאפשר. אבל עדיף בשעות קבועות, אז הרבה פעמים זה מתרחש בתשע בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון. אסף בעלי מפרגן לי אישור להתעלם ממנו. לאחרונה הצלחנו לארגן חדר עבודה סוף סוף. לפני זה הייתי כותבת במטבח, ובימים נעימים במרפסת בחוץ, שקראתי לה "המשרד שלי".
בעיניי ספר הוא לא בזבוז זמן, אני כל כך אוהבת לקרוא! אבל רוב הז'אנרים שאני קוראת נחשבים נחותים יותר: מד"ב, פנטזיה, בלשי, רומנטי, אירוטי. אני קוראת אותם בלי טיפת התנצלות ובהנאה ענקית.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה