יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נבו שגיא
יש לה המון מחברות עם חצאי סיפורים; כשספרה יצא לאור היא חוותה מאניה דפרסיה; והיא טובה מאוד בלעודד אחרים לבצע פעילות גופנית. בלה שגיא (שבר ענף ירוק) עונה לשאלון האישי
למה לא שניהם?
למה לא שניהם?
אשמח מאוד בשבילו, הוא אף פעם לא ירגיש באמת לבד אם יוכל לחיות עם הדמויות שיצר או להיות בקשר עם עולמו הפנימי. במקביל אתחיל לשים כסף בצד.
55 ש"ח.
אני לא תקועה בכתיבה. אם רק יש לי את הדקות להתפנות לכתיבה אני בדרך כלל רצה איתה. הבעיה היא הזמן.
באמצע האמפסטד הית'.
חשבתי אולי על משהו שכולם קראו ולא היה לי כוח בגלל אורכו כמו "חיים קטנים" של האניה ינגיהארה או "ספרי יעקב" של אולגה טוקרצ'וק, אבל בסוף החלטתי שעדיף שיהיה לי פחות מדכא על האי ויותר מעניין באופן אינסופי, ולכן החלטתי על "הרשת התרבותית" של נועה מנהיים, שכולל את כל מה שמעניין על כל דבר בעולם בערך.
מעודדת אחרים לעשות את זה. שמעתי שאומרים שזה מאוד בריא, לא?
"חמדת" של טוני מוריסון, אם כי הספר שהכי מבאס שלא כתבתי זה "הארי פוטר" כמובן.
בכל מיקום בו יש לי זמן. כאמא לשלושה בנים וכראשת חוג במכללה זה בדרך כלל בין ה-1.9 ל-30.9, ואז מבחינתי להתיישב ליד שולחן הכתיבה ב-7 בבוקר ולא לזוז ממנו עד שחייבים. הרבה מהכתיבה מתרחשת גם בשעות הקטנות של הלילה או בשבתות בבוקר, כשכולם ישנים עד 11 והבית שקט שקט (ככה גם הצלחתי לכתוב דוקטורט).
מותחנים בריטים או סקנדינבים.
אני יכולה לשבת ימים, רק תנו לי את הזמן. בהחלט היו סופי שבוע שלמים עם הפסקות קטנות. למען האמת, רוב הדוקטורט שלי נכתב בסופי שבוע בהם בן-זוגי אורן נסע עם הילדים להורים שלו ואני ישבתי 48 שעות וכתבתי.
באמת מה עם מקצוע? בא לי שוב ללמוד ספרות, לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי (תואר ראשון ושני בספרות כבר יש, תואר שני נוסף בביבליותרפיה יש וגם תואר שלישי בלימודי מגדר אבל על כתיבה), אולי עוד תואר בספרות?
יצא לי ספר אחד עד כה, וזאת היתה חוויה עוצמתית של מאניה-דיפרסיה, אז כל התשובות נכונות (אם כי חופשה בקאריביים היתה יכולה להיות דווקא פתרון לא רע לכל זה, אולי אאמץ את זה בעוד כמה חודשים כשיצא הספר הבא. באמת מה המצב עם הקאריביים, שונאים אותנו שם?).
ממש מעט אנשים כותבים ממוארים, חשבתי שזה נגיד ז'אנר שיכול להצליח, חבל...
אני אוהבת דווקא הרבה סופרות מתות, כמו וירג'יניה וולף, קלאריס ליספקטור, לצערי טוני מוריסון, ולאחרונה אליס מונרו וגם כמה סופרים כמו ריימונד קארבר, הנרי ג'יימס, ויליאם פוקנר. מבין החיים אני אוהבת מאוד את דויד גרוסמן (שאפילו התקשר אלי אחרי שקרא את הספר שלי!), ג'ומפה להירי, איאן מקיואן המוקדם, קלייר קיגן, ובטח שכחתי עוד כמה.
את תומס אוגדן, נראה לי שיש לנו הרבה דברים משותפים לדבר עליהם – ספרות, פסיכואנליזה, ביבליותרפיה.
הכי בא לי לחזור לתחילת אוקטובר 2023. אבל אם ננסה רגע לחרוג מהמציאות הבלתי נסבלת אז אולי ל-1967, להספיק להופעה חיה של The Doors, או אולי ל-1848 לוועידת סנקה פולס, להיות שם כשהכל קורה.
השאלה גרמה לי לחשוב שמזמן לא קראתי ספר עם דמויות שמתאהבים בהן. אולי הבעיה היא בי?
בטח, אם כי הוא עלול להיות מיוזיקל די עצוב ואנשים ירצו את הכסף בחזרה. מצד שני, אם הוא יציג בלונדון וירון פריד יבוא לבכורה לכתוב ביקורת, אז יש על מה לדבר.
רחמנות על הקבוצה שתיתקע איתי.
לרוב אני כותבת סיפורים קצרים, אז יש לא מעט התחלות של סיפורים, כשהייתי נערה כתבתי המון והיו לי אינסוף מחברות עם חצאי סיפורים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
