יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: כפיר זיו
חושב שכתיבה מצילה ממוות; ביקר בלא מעט איים בודדים; וכשהוא תקוע בכתיבה הוא משחק שחמט. דודו גואטה ("היכונו") עונה לשאלון האישי
"האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב. בפער גדול על כל היתר.
בטח איזה ארבעה-חמישה. חלק מחכים להמשך עבודה ובחלק לא אגע יותר בחיים. אולי אשלוף איזה דמות ואשתול אותה במקום אחר.
התחלתי לקרוא עכשיו את "האחים קרמזוב", וזה ספר ענקי שייקח לי לא מעט זמן לקרוא אותו ולחשוב עליו. אז אם האי הבודד זה בשבוע הבא, זה הספר שאקח.
הייתי כבר בהרבה איים בודדים, אז אני חושב שהכוונה למקום שיש בו מזג אוויר טרופי והעונה היא טובה, שהחוף חולי ומזמין, האנשים מעטים אבל מעניינים, אין בו שדה תעופה, ויש בו בר ממש טוב.
משחק שחמט. אם אני מפסיד ברצף אני ממילא חושב שאין בי יכולת לעשות כלום, אם אני מתחיל לנצח אני מרגיש שאני חוזר לעשתונותיי. ככל שירבו הנצחונות ככה תגדל בי האמונה שאני יכול להתגבר על התקיעות. וזה כמובן עניין פשטני מדי כי אני יכול לנצח רק כשאני מרוכז ודעתי לא פזורה.
חמישים שקלים נראה לי מחיר סבבה לספר.
מאחל לו הרבה הצלחה ומקווה שאיזה דוד עשיר ישאיר לו כמה גרושים.
כתיבה. בטח.
סקס. בטח.
בבוקר, אחרי שינה טובה. על הכורסא הנוחה בסלון. ככל שנוקפות השעות אני מאבד את זה לגמרי. בשעות הלילה אני לא מסוגל לחבר שתי מילים עם משמעות. רעיונות טובים או מחשבה על מה שאני כותב יכולים להגיע כל היום. על האופניים בדרך לעבודה זה קלאסי (מזל שסללו שבילי אופניים טובים בעיר, אחרת הייתי נידון להתרסקויות מפוארת עקב חוסר שימת לב למכוניות, אנשים ובעלי חיים משוטטים).
בטח. הובלתי משלחות רפטינג אל מקומות נידחים וחייתי חודשים רבים בתנאי הישרדות לא פשוטים. אני חושב שאם יציעו לי להצטרף, זה יהיה משחק ילדים מהנה.
למה לא. מיוזיקל זה סקסי.
אוראניה קבראל, מ"חגיגות התיש" של מריו ורגס יוסה.
חוזר לשבת שלפני ה-17 באוגוסט 1999. פוגש את אחי הצעיר ומכריח אותו לא לחזור לצבא (כי הוא חזר ובהתקלות עם חיזבאללה הוא, חייל בגולני, נהרג).
את בנימין נתניהו כמובן. רוצה מאוד לפגוש אותו ושיסביר לי את כל מה שעובר עכשיו על העם. אולי אשתכנע שיש איזה הגיון בגיהינום.
ממה שאני מכיר הייתי אומר מישל וולבק.
על איך ייראו החיים במדינת ישראל כשיפרידו את הדת מהמדינה. כשהייתי ילד גדלתי לאור זה שהייתה מעין שאיפה חילונית אמיתית שתהייה חוקה לישראל החופשית והאזרחית, שתעגן את הזכויות והחובות של כלל התושבים לרבות ההפרדה. היום הרעיונות האלה נדמים כרעיונות מעשיים ליישוב הירח.
רגעים של אופוריה שמתחלפים מהר בהרבה חרדה ובעיקר הבנה שהגיע הזמן לשבת ולהתחיל לכתוב ספר חדש. כתיבה מצילה ממוות.
נגרות. ואולי עוד כמה דברים שיהפכו אותי להנדימן יותר מוצלח.
סופשבוע שלם. כי היה דדליין והייתה הרבה עבודה אז בדיעבד הבנתי שזה מה שעשיתי. סבל צרוף ועונג שקשה לתאר. אבל זה היה מקרה נדיר.
תלוי בעונה ובמצב רוח. אני יכול לשחות, לרוץ, לעשות פילאטיס, לגלוש או לא לעשות כלום במשך תקופה ארוכה.
"תמונות יפואיות" של מנחם תלמי, הספרים של אנטוני ברוור על מלחמת העולם השניה, "רובינזון קרוזו", "מסביב לעולם בשמונים יום".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
