יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
לא מפסיקה דברים באמצע (אבל שמה אותם על "פאוז"); לאי בודד היא תיקח את האנציקלופדיה העברית; והיא לא אוהבת דברים יקרים. טל קפלינסקי ("העצמאים") עונה לשאלון האישי
הרבה. לצלול זה טוב לי. אבל יש לי אנשים חשובים בחיי – משפחה, מטופלים, חברות – הכל צריך לעבוד ביחד. איכפת לי מאנשים. אני חושבת שזו תכונה לא כל כך טובה לסופר כי זה מייצר המון הסחות, אבל כן תכונה טובה לכתיבת ספרי עיון שמיועדים, מעל הכל, לעזור לאנשים.
לאורך כמעט 20 שנה יש לי מודל די קבוע – חצי מהשבוע אני בקליניקה, מומחית בהפרעת קשב וריכוז במבוגרים ומלווה עצמאים. בחצי השני – אני עמוק בתוך פרוייקט יצירתי שמתחלף: כתיבת ספר, הפקת מוצר, מחקר אקדמי, הקמת בית ספר. עכשיו את מחצית המגרש תופס דוקטורט (מחקר המשך – עצמאים) והספר הבא. ללמוד אני אוהבת וכולנו פה בבית חנונים בדרך כלשהי.
אני ממש השבוע שאלתי את עצמי את השאלה הזו. הספר ה"עצמאים" יצא – והרגשתי את כל הרגשות האלה בו זמנית. אני חושבת שהדבר הנכון הוא לצאת לחופשה של כמה ימים, אפילו בבית. מעין – הלו, נגמר המרתון. יש יצירה קונקרטית להחזיק ביד, היא משהו סופי ומוצק, זה אחד הדברים המשוגעים בספר, שהוא סופי. אין לי חרדת "מה יגידו". תחושות שונות זה לגיטימי כלפי כל דבר. יש מתח גבוה כרגע בגלל התקופה. אני מקווה שלפחות בפן התעסוקתי הספר יעשה לאנשים שקט.
בשבילי – ג'ונתן פראנזן. הוא גם מעצבן מאד בו זמנית. אבל כל יציאת ספר שלו היא כמו "צו 8". הכל הכל זז הצידה ופשוט חייבים.
קשה לי לדמיין מיוזיקל של ספרי עיון ומדריכים, אבל דווקא סדרה בדיונית שבמרכזה דמויות של עצמאים עדין אין לדעתי - וחסר.
כמו רוב העצמאים שעובדים לבד, כסף גדול זה לא מניע מרכזי בחיי. פרנסה – מאד חשוב. למדתי, לפעמים בדרך הקשה, שלכל דבר קיצוני יש תמיד מחירים. לפעמים כיף וחשוב ללכת עם הקיצוניות עד הסוף לתקופה, לפעמים המחירים לא שווים את זה.
חד משמעי בטווחים של שעות העבודה הקלאסיות 9-17. בקצוות של היום, מוקדם מאד או מאוחר מאד אי אפשר לסמוך עליי במאה אחוז. המקום הוא תמיד הספה בסלון. אותה ספה, המון שנים, מקורדורוי חום בהיר. יש לי שולחן כתיבה לעניני עבודה וניירת בחדר עבודה, אבל כל דבר שיצרתי בחיי, כנראה, יצרתי אותו על ספה.
אני חושבת שכתיבה טובה או סקט טוב הם דומים. שניהם צריכים תדר מסוים.
נראה לי שאני לא כל כך מפסיקה באמצע דברים – לא ספרים, לא סרטים, לא יחסים, לא עוגה, לא פרויקטים. לפעמים עדיף להפסיק, אגב. משהו תורשתי מסבא וסבתא החלוצים – חד משמעית להמשיך עד עילפון. אבל הרבה פעמים אני משהה דברים, אפילו כמה שנים. שמה על "פאוז" עד שזה חוזר ל"פליי". את הספר "העצמאים" התחלתי, השהיתי להרבה זמן, חזרתי. גם הספר הבא שאני עכשיו כותבת הוא ספר שכבר התחלתי ועכשיו, אני חושבת, זה הזמן שלו ממש לקרות.
סומכת עליו שמה שהוא בוחר לעשות בחיים זה נכון, מוודאה איתו שהוא באמת מבין את ההשלכות של בחירות שהן פחות שגרתיות.
60 לכריכה רכה, 75 לקשה. אני בגדול לא אוהבת דברים יקרים משום סוג.
להתקע בכתיבה (או בפרוייקט או במשימה) זה מבחינתי חלק מהענין. אין לי שום ציפיה שהכל ילך חלק, ברור שיהיו 10 בורות בדרך. תקיעות בכתיבה זה אומר שלא מצאתי עוד חיבורים מספיק טובים, שעוד לא הגיע ה"קנאק" הרעיוני במוח. אבל אני אופטימיות באופן קיצוני, יש לי תמיד מחשבה לא ראציונאלית שדברים יסתדרו. לפעמים מקלחת עוזרת מאד להרהורים וחיבורים.
אי בודד זה קלסטרופובי, אני לגמרי לא חולמת על זה. יש אולי חופש באי בודד, אבל אין בו חופש בחירה. חופש בחירה זה העיקר מבחינתי. אני כן אוהבת מאוד להיות לבד והרבה, אבל גם ביחד. הייתי לפני המון שנים באיזה אי קסום קטנטן מנותק מדי בתאילנד - לא עוד.
כנראה את האנציקלופדיה העברית. יהיה כבד לסחוב, אבל כשהייתי ילדה זה ממש תפקד כספר אי בודד. בבית הורי היה המון טוב, אך לא קראו ספרים ולא היו ספרים. אבל היתה אנציקלופדיה עברית, אני ממש אהבתי לקרוא, וזה מה שהיה. מכיתה ב' התחלתי ללכת לספריה במושב ואני יכולה גם עכשיו, תוך 30 שניות לשרטט את המבנה שלה, את צבעי המדפים, איפה עמדו ספרי גלילה רון פדר ואת הצורה של המדף הפנימי בו דרורה הספרנית שמרה לי לפעמים ספר שחשבה שיענין אותי. אם סיימתי ספר והיה צריך לחכות כמה ימים לספריה, האנציקלופדיה העברית היתה המענה. היו ילדים שהיתה להם בבית אנציקלופדיית "אביב". מודה, קצת קינאתי.
אני אוהבת להיות בתנועה – להרים, לסחוב, לצבוע, להתאמץ. גם הליכות. לא חוגים וחדר כושר.
זו שאלה אכזרית אבל כנראה סדרת הספרים "צפרדי וקרפד" (ארנולד לובל) משנות ה-70 שהזמן לא נגע בה. שילוב בין תפקוד יומיומי והחיים עצמם לבין אינטימיות וכנות. בנוסף, זה גם מתוחכם ללא הפסקה, גם בקריאה ה-200.
בארוחה טובה הכוונה לחטיף "טעמי" או מאפה? – אם כן, אז ברור שמתוקים.
אין כאלה. כשבא לי לבזבז את הזמן זה יהיה מול מסך. ספר מבחינתי זה אירוע, זה מפגש מרגש.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה