יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מיכל צ׳יטה
הכתיבה הצילה אותה ממוות; היא התחילה לכתוב לא מעט ספרים; ולאי בודד היא תיקח את שירי לאה גולדברג. גליה הראל דור (לא סופי.) עונה לשאלון האישי
מממ יש כל כך הרבה. אבל ההגדרה ״הכי טוב״ מלחיצה אותי. החיבור שלי לספר קשור לגיל, לתקופה שבה אני קוראת אותו, למצב הנפשי. אין דבר כזה ״הכי טוב״ מוחלט. בגדול כל הספרים של הרוקי מורקמי, שטפן צוויג, פול אוסטר, ובעברית ״עולם הסוף״ של אופיר טושה גפלה ו״למאטיס יש את השמש בבטן״ של יהודית קציר. תכלס, הייתי יכולה לא להתפלסף ולציין רק את השניים האחרונים.
מלאאאא. יותר מאשר אני מוכנה להודות.
כשהייתי בת 16 הייתי עונה ״זן ואמנות אחזקת האופנוע״ אבל היום אני אומרת: כל השירים של לאה גולדברג.
ביוון. בין קפלוניה לסקופולוס למילוס. אפילו שהם בכלל לא קרובים.
לנקות את היומן שלי מכל מטלה ליום אחד, לצאת מהבית ולנסוע למקום יפה שנותן השראה. עיר. ים. מדבר. לשתות קפה. לכבות את הטלפון. לדעת שזה רק אני ועצמי בהרבה שעות הקרובות. להתחיל בכתיבת רצף שמשוטטת בין המחשבות, ואז המילים רצות (לפעמים).
50-60 שקל.
מאושרת. כתיבה היא התרפיה שלי. ומה שהציל אותי בזמן שנלחמתי במוות. אני חושבת שמי שכותב הוא אדם יותר מחובר לעצמו, שיש לו מקום לפרוק מועקות ומחשבות, וגם לתקשר עם אנשים אחרים.
אפשר את שניהם? לכתוב על ארוחה טובה? לאכול את המילים? אני אדם של גם וגם.
ראו תשובה קודמת.
אוהבת לכתוב במיטה. מוקדם בבוקר כשכולם עוד ישנים, או מאוחר בלילה. מאותה סיבה. חייבת שקט מסביבי לכתיבה. אבל כותבת משפטים ורעיונות גם בפתקים באייפון, במחברת שליד המיטה, בשוליים של ספרים שאני קוראת.
הצחקת. מי יציע? גם לא בהשרדות האנשים הרגילים. מרגישה ששרדתי לבד.
בטח! מתה על מיוזיקלז. וגם לספר שלי יש פסקול והוא מלא ברוקנרול אז תכלס הוא מתאים. יש לך את הטלפון של אנדרו לויד וובר?
אדם? יוני? (בדיחה פרטית. אלו הדמויות מהספר שלי שדניאלה, הדמות הראשית, חולמת לנהל איתם רומן). אני אמשיך באותו קו ואגיד בילי דאן מ״דייזי ג׳ונס והסיקס״.
קל. 1969. פסטיבל וודסטוק וכל מה שקרה סביבו. החופש. המוזיקה. השלום. החלומות. תמיד אני אומרת שהכי מתאים לי להיות היפית בשנות ה-70.
הרוקי מורקמי.
הרוקי מורקמי. וזה קטע שאתה שואל, כי לפני שבועיים ירדנו מאיזה הר בצפון יוון ונכנסנו למסעדה מקומית לקנות מים. מאחד השולחנות קם אדם יפני לבוש בהידור ומוכר עד מאוד. התרגשתי כל כך. אפילו התגברתי על הבושה וביקשתי סלפי. זה לא דבר של מה בכך, לפגוש את הרוקי מורקמי. כמובן שבסוף זה לא היה הוא אבל נשאר לי סיפור טוב וגם תמונה תחת הכותרת: איך כמעט פגשתי את הרוקי מורקמי.
כל התשובות נכונות.
יש לי תואר בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, שעשיתי כשהייתי צעירה ולא הבנתי עד כמה זה לא הכיוון שלי בחיים. לפני 5 שנים עשיתי תואר ראשון בכתיבה במכללת מנשר וזה היה תיקון מופלא. עכשיו אני חולמת ללמוד ביבלותרפיה – טיפול בכתיבה - ומקווה גם להגשים.
בין מה דקות לכמה שעות. לא אמרו לך שמה שקובע זה האיכות ולא הכמות?
אוף מלא. הולכת 10 ק״מ ביום. מטפסת על הרים. עושה אימוני כוח. אינטרוולים. טבאטה. פילאטיס. ושונאת כל רגע. לא, רגע, הליכות אני ממש אוהבת. בעיקר בטבע.
משאירה את זה לסדרות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
