יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליאורה ברק
מיוחד ליום השואה 2024: ראיון עם הסופר עוזי הרלינג על ספרו "גאולה"
אפס. הוצאתי שני ספרי שירה ופרוזה אחד. אני כותב ומפרסם.
שלוש שעות.
מתמטיקה טהורה, תחום שלא למדתי (למדתי מתמטיקה שימושית). אם הייתי לומד מתמטיקה טהורה חיי היו נראים אחרת.
מיד חושב על הספר הבא.
על האנשים השותקים. אנשים כמוני, שלא מדברים עם אף אחד ואף אחד לא כותב עליהם. בסופו של דבר נאלצתי לכתוב על עצמי.
עוזי הרלינג. הייתי שמח לפגוש את עצמי. אין דמות שיכולה היתה לגאול אותי מגורלי. בעזרת הספר האחרון שלי, "גאולה", גאלתי את עצמי רגע לפני גיל שמונים.
2011. נזרקתי ממקהלה בה שרתי והתחלתי לכתוב כדי להבין מה קרה לי.
אימון פרטני אחת לשבוע.
בטח.
כמעט בכל שעה במשך היום, לאחר שינה טובה, לעתים גם בלילה. המקום בו אני כותב הוא חדר העבודה, על המחשב או על היד.
גם וגם.
אהיה מרוצה.
70 שקל.
לישון או לאכול עובד לי טוב. אם אני תקוע אני גם כותב על היד שלי את מה שאני מתכוון לכתוב מאוחר יותר.
"הבית ההולנדי" מאת אן פאצ'ט. יש בו הרבה אלמנטים שדומים לקורות חיי וכשקראתי אותו הוא החזיר אותי לעצמי, וזה עשה לי טוב.
אני בן 78. זאת התשובה שלי לשאלה וזה אומר הכל, לא?
היה עד כה רק ספר אחד כזה, אבל אמנע מלנקוב בשמו כדי לא לעשות שיימינג.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה