יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: צילום עצמי
התרפיה שלה היא חוברות צביעה; כשהיא תקועה בכתיבה היא חולמת בהקיץ; והיא מאוד-מאוד אוהבת חתולים. מיכל קימלמן (שובי) עונה לשאלון האישי
"בשבחי החתול" מאת תאודור דה בנוויל. יומיים אחרי שהכרזתי שהספר הבא שלי יהיה ספר שירה על חתולים, אחותי נועה העניקה לי את המניפסט הקסום הזה מהמאה ה-19, שכולו הלל למין החתולי. לא מוותרת על החלום (בינתיים), אך להתעלות מזה לא אוכל.
שניים. תמיד יש הרהורי גניזה.
"הזכות לעצלות" מאת פול לפארג.
אי פיצפון בלב הים האגאי, בו כחול נשקף מכל צידיו.
עובד: חלימה בהקיץ. לא עובד: חתול על הברכיים.
מה המחיר של עמל בן שלוש, ארבע, חמש שנים? אם מוכרחים להחליט, אז שינוע ממכבד לנוח לכיס. עבור עצמי, מתנת הקריאה היא התשורה המספקת מכל.
ילדיי, בעבר ובעתיד, היו ויהיו, חתולים. לו יחטאו בכתיבה, הדבר יעורר בי בעיקר התפעמות.
ארוחה טובה כתשורה לכתיבה.
בין הערביים, מול מחשב ושתייה חמה.
בוודאי. בהינתן לוקיישן נינוח, בלי אתגרי אקסטרים ומצלמות, אני והטבע בלבד.
אם זה ישמח את הקהל והעוסקים במלאכה. עבור עצמי המילה הכתובה כשלעצמה מספקת.
רם של ספרי "שובי", ללא ספק.
חוזרת אחורה כמה חודשים בלבד, לשבוע שלפני מות החתול של חיי. לוקחת לי חופש מהכל ומתמסרת לכירבול הארוך בהיסטוריה. "ממחמצ'ת" ומפנקת ויוצרת לו פיסות שמש עד שלא יהיה אפשר עוד. למעשה, הייתי עושה את אותו הדבר לכל מתיי האהובים, אנשים ובעלי חיים כאחד.
קופי אדם נחשב? מפגש אקראי בטבע עם גורילה עדינת נפש שקול מבחינתי לביקור במאדים.
ממעטים לכתוב על טאבואים בעת שהם מתקיימים. בעבר הרחוק היו גרדומים, היום הגרדומים הם בעיקר חברתיים. הלוואי והיה לי האומץ לכתוב בו בזמן את שאסור באמת.
מהמעט שיצא לי, רוממות רוח.
יש לי משלח יד שאינו קשור לכתיבה. אבל תמיד קינאתי באלו המפשילים שרוולים מול אובניים ויוצרים כדים למחייתם. לזה ייקרא עונג יצירה.
חמש שעות בלבד. הקיבה היא שומרת סף נאמנה.
אצבעותיי זזות הרבה. גופי נייח.
חוברות צביעה למיניהן. שעות מתות שלא ישובו, אך אין כמותן בוויסות הנפש.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה