להכין קפה תמיד עוזר לכתיבה איכותית ורצופה; שעות הבוקר הן המושלמות ביותר לעשייה והכי משתלם זה לחזור לשנות השבעים. אהובה בר לב ("בית נע ברוח") עונה לשאלון האישי!
קשה לציין אחד. יש הרבה שלא אני כתבתי. אציין מהאהובים עליי – "השושבין" של סביון ליברכט. "איתי החיים משחק הרבה" של דוד גרוסמן ומיכאלה של מירה מגן.
שמונה שעות.
פסיכולוגיה וכתיבה יוצרת לגווניה.
הכול ביחד בבליל של תחושות ורגשות. לרגעים אפשר לרחף משמחה ולרגעים לנחות על קרקע קשה. לרגעים לשמוח שהספר סוף סוף יצא לאור ובאותה נשימה, להתקשות לשחרר ולחכות לתגובות של קוראות וקוראים.
נכתבו כבר כל-כך הרבה ספרים עד שנראה לי שהכול כבר נכתב ורק זווית הראייה והיד הכותבת משתנה.
כתמיד בכתיבה או קריאה, אני לא יכולה לציין אחת או אחד כזה. בכל ספר שאני קוראת, מתגלה לי עולם מלא ואחר של כתיבה, כשרון ויצירתיות.
הסופרת מירה מגן. כל ספריה כתובים בשפת הרגש והיא מיטיבה להעמיק בנפשם של בני אדם ומצוקותיהם. הכתיבה שלה כל-כך מלאת דמיון ועשירה שבוודאי יהיה מרתק להקשיב לה.
לשנות השבעים. כי היה שם עולם מלא תום ושמחה פשוטה, או לפחות כך אני חוויתי אותו.
זורם ומעלה חיוך.
לא. פחות מתחברת ל-וי.איי.פי או לנוסח ההישרדות הזה.
בשעות הבוקר, בפינת האוכל המוארת, שמשקיפה אל הנוף.
כתיבה. ואחרי אלף מילים שממלאות דף לבן, אפשר גם ארוחה טובה עם אדם אהוב.
שמחה שגידלתי אדם יצירתי ושיש לי עוד ספרים לקרוא.
70-80 ₪. אמנם לא מייצג את ערכו של כל ספר כיצירה, אבל מחיר סביר לרוכשים.
להכין קפה. לקרוא שוב את מה שכבר נכתב או להביט בדף הריק. להניח אצבעות על המקלדת. כמעט תמיד משהו מתחיל. זה לא עובד כשאני מתחמקת מהדף לטלפון.
אצלי בדמיון. כשאני קוראת אני על אי בודד. מזמינה כל פעם נוף יפה ואחר.
לא יכולה רק ספר אחד. אז אציין שלושה שעולים בדעתי כרגע. "ההוביט" של טולקין, "נשמות" של רועי חן ו"ארץ הקוקיות השמיימיות" של אנתוני דואר.
"בית נע ברוח" הוא ספר הביכורים שלי. התחלתי בכתיבתו בידיעה שגם אסיים ואוציא אותו לאור. בימים אלה התחלתי לכתוב את הספר השני ואני מקווה ומאמינה שגם אותו לא אפסיק באמצע כיוון שכבר התחברתי לסיפור.
הליכה כל בוקר. מסדר את הראש והגוף לכל היום.
ספרי מתח. כמו חטיף בין ספרים.