יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מאיה חליבה אלון
האי הבודד החלומי נמצא באיטליה, חמש בבוקר זו שעת הכתיבה האולטימטיבית ביותר ולגמרי חבל שאף אחד לא כותב על החיים אחרי המוות. ציפי בן שלום ("דום לב") עונה לשאלון האישי!
לא מתיימרת לשפוט אם הכי טוב, אבל זה שעורר בי בכי, ממש בכי הוא אלה תולדות של אלזה מורנטה.
בעיקר מרגישה אשמה.
שום דבר שנחשב "מקצוע" במובן של פרנסה. כנראה שהפוטנציאל הכלכלי שלי הלך לאיבוד בין מגוון תחומי העניין הבלתי רווחיים בעליל שלי.
עכשיו, כשיצא הספר החדש, זו תערובת רגשות מסוג שלא הכרתי. הקלה שהוא סוף סוף בחוץ אחרי הריון של עדר פילות, רצון שיפגוש הרבה עיניים טובות, פחד שאולי לא יפגוש. הבנה שהנושאים שלו טעונים וכואבים לעיכול ולא בהכרח פונים לכולם, וזה בסדר.
על החיים אחרי המוות.
דוד גרוסמן. כי אדם שכותב פחדים ומחשבות של ילד כמו איתמר מטייל על הקירות, של נערה שרצה ברחובות, ושל דוב'לה הסטנדאפיסט על סף מותו, את כל הסקלה האנושית של הכאבים והאובדנים דרך עיניים של דמויות בכל הגילאים, נראה לי שיהיה לי המון מה לשאול והרבה רצון להקשיב.
אני זורמת, לא בטוחה שהקהל יזרום.
לא. מסתפקת בהישרדות בחיים עצמם.
אין כאלה. יש הרבה נטפליקס שאני מאפשרת לו לבזבז לי את הזמן.
מוקדם מוקדם בבוקר, חמש שש, בפינת אוכל.
כתיבה.
שמחה שיש לי מישהו מעניין לדבר איתו.
60 – 70 ש"ח.
מה לא? סריגה. או נטפליקס. או סריגה מול נטפליקס. לא עובד להתעקש.
איטליה. מאוהבת בשפה בטעמים בריחות במוסיקה בסמטאות באסתטיקה. הייתי שם שנה על מלגה אחרי התואר הראשון. עירוב של בהלה אימה וזרות יחד עם חושים ערים ותחושה של חיים בעצימות גבוהה. מאז חזרתי לשם המון פעמים אבל את התחושה הראשונית הזו, אין אפשרות לשחזר יותר.
ספרי שירה. לאה גולדברג, דליה רביקוביץ או יונה וולך. משהו שבכל פעם שנכנסים אליו הוא מרגיש קצת אחר אבל תמיד מרגיש בית.
את אותו אחד התחלתי והפסקתי והמשכתי עשרות פעמים במהלך 14 השנים האחרונות. ואותו סיימתי ("דום לב", הוצאת שתיים).
לא סותר. הכל חומרים.
לטובת כולנו, לא.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
