מתנזר מפחמימות כבר שש שנים; חייב רעש מסביב כדי לכתוב ולקרוא; ולוקח הפסקות בכתיבה, אבל לא ארוכות מדי. אייל דורון ("יש ממי ללמוד") עונה לשאלון האישי
התנ"ך. אבל קל לקנא בזה, כי זה לא בן אדם כתב.
שלושה באופן רשמי. קשה לי נפשית לחשוב כמה באמת, אז נשאר בזה.
מודה שלא אהיה במצב לקרוא באי בודד, חייב רעש מסביב כדי לקרוא. גם חשוב לי לדעת מי בא לקחת משם ומתי.
מלון בוטיק שקט בודד בתוך עיר גדולה. זה הכי טבע שאני יכול להכיל.
לרוב לעזוב את זה ולחזור, אבל בטווח קצר של זמן. יש מרווח כזה של עזיבה: מרווח קצר הוא ברכה, מרווח גדול מידי מציב אתגר קשה מנשוא לפעמים על החזרה לשם.
שאלה טובה. לא אוהב לענות בלי להכיר את הפרטים. קל להיות פופוליסט ולהוזיל הכל. תראו מה קרה למשל לנהגי מוניות שחתכו 40% ממחירי הנסיעה הבינעירונית שלהם. הם בסבל מתמיד מאז. זאת לא חוכמה. צריך לזכור שיש משפחות שמתפרנסות מכל הצדדים, ללמוד את זה ולחזור עם תשובה.
שואל אותו מה קרה לו עם כל התכניות שלו ומבקש לקרוא מה שהוא כתב. לא מחליטים להיות משהו, בכל מקרה, מנסים להיות משהו, אז תמיד אפשר לבקש לקרוא.
כתיבה טובה. אין בכלל רגע של היסוס. אני גם לא נוגע בפחמימות כבר שש שנים, אז אין באמת אתגר.
too much information
בבוקר. בבית קפה. במקום רוחש.
לא. אני פשוט אאבד את זה בשלב מסוים.
יאללה.
1935. מזהיר יהודים לעזוב את אירופה. לא יודע למה חשבתי על זה, אבל זה מה שעלה לי. אפשר גם לפני הספירה, לפגוש את אריסטו.
השאלה הכי חזקה פה בשאלון, כי זה ישר זורק אותך לחשוב: למי אני לא אגיע אחרת בחיים, בלי המשחק הזה. ואז אתה שואל את עצמך, ניסית? אז מי בכל זאת? אם זאת שיחה אחד על אחד בשקט, ויש לנו זמן לדבר באמת - נשיא סין. להבין לאן העולם הולך.
מעדיף ללכת על מחזאי. טום סטופארד.
גבורה יומיומית.
התרגשות חיובית מאוד. זה תמיד אחרי הרבה מאוד עבודה, בספר האחרון עבודה מאוד אישית. זה מרגיש מאוד נוח לצאת לאור לעולם דווקא ככל שזה יותר אישי וחשוף; יש בזה משהו אמיתי שאתה מגיש לקוראים.
כלכלה.
עשר שעות.
עושה דווקא. חייבים. פילאטיס מכשירים (המון מושגים בשיעורים שאני לא מבין). זה מחזיק אותי כי אני בעיקר מנסה לעקוב אחר מה שהולך בשיעור ואז הזמן עובר לי; הליכות (פנסיונרי קצת), ומתחיל משקולות בקרוב. בואו נראה מה יהיה עם זה.
מדע פופולארי שחשוב לי לעבור עליו והבנתי מהעמוד הראשון שזה לא ספר עמוק.