יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליאור רונן
כותבת ליד האי במטבח, חושבת שבמילים יש קסם, וכשיוצא לה ספר חדש היא מנסה לשחרר. איריס קאופמן ("טעם של מלח", "להיות או לא") עונה לשאלון האישי
יש כל כך הרבה! מתקשה לבחור (וגם לא ממש רוצה). אומר רק שבישראלים, קינאתי קנאה עזה ב"עשו" של מאיר שלו.
אף לא אחד.
רוצה לקחת את כל הספרייה שלי. אם אי אפשר – שיהיה וויי.פיי טוב ואוכל להוריד לי ספרים.
זו תהיה בעיה. אם זה אי אז בהגדרה יהיה בו חול. לא מסתדרת עם חול. אז כל מקום עם שקט וירוק מסביב, והאנשים שאני אוהבת סביבי.
קודם כל – להניח. לא בכח. ואז קריאה של ספרים אחרים, וגם ריצה.
נדנדה תמידית בין מחיר נגיש כדי שרבים יוכלו לקנות ובין הרצון של סופר להרוויח. מניחה שבין 50 ל-65 שקלים.
אשמח שהוא עושה מה שטוב לו.
כתיבה.
למה לבחור?
ליד האי במטבח שלי או בבית קפה. בשעות הבוקר. בפרצים של כמה שעות כל פעם.
לא. עבור שום סכום בעולם.
בשמחה, רק לא נראה לי שהחומר מתאים.
לא חוזרת אחורה. אם כבר – לעתיד. לראות מה עם הילדים שלי.
זו שאלה שבלתי אפשרי מבחינתי לענות עליה. במילים יש קסם והאופן שבו סופרים גדולים מחברים אותן זו לזו במה שנקרא כתיבה טובה, הוא פלא של ממש, שאי אפשר להגדיר אותו. כל מיני סופרים נוגעים בי בכל מיני צורות. גם ישראלים וגם לא. גם חיים וגם מתים. קטונתי מלדרג.
לא חושבת שנותר נושא שלא כותבים עליו היום.
חווה את כל קשת הרגשות. התרגשות גדולה וסיפוק, פחד ותהייה איך הוא יתקבל, מלחמה עם עצמי לשחרר – כי זה כבר לא שלי.
מאוחר כבר. אבל בחלומות – רפואה.
בתקופות שעושה – אני עושה הרבה. ריצה ופילאטיס.
ספר אינו בזבוז זמן בשום מקרה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
