כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת מכל הבא ליד; היא חושבת שספר צריך לעלות כמה שפחות; והיא חולמת שיהפכו ספר שלה למיוזיקל. מגי אוצרי ("היפומאניה") עונה לשאלון האישי
"עלובי החיים" של ויקטור הוגו. ספר שכולו חמלה, אנושיות, אמפתיה וראיית האחר.
14 שעות. בתקופה שכתבתי את "עיניים אדומות" (סיימתי את הטיוטה הראשונה תוך פחות מחודש).
פסיכולוגיה. התחום הכי מסקרן שיש. או תולדות האמנות. או תיאטרון. אוף, קשה לבחור.
בעיקר בפחד גדול שהוא לא יגיע לאנשים שיקראו אותו, שזה הדבר הכי הכי חשוב לי בעולם.
על דיכאון אחרי לידה. . ולכן התחלתי בדיוק לכתוב נובלה על הנושא הזה.
צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה. היא גם נראית כמו אדם מקסים.
את שקמה ברסלר המופלאה. הייתי בעיקר רוצה לתת לה חיבוק.
פעם אמרתי שלעולם לא הייתי חוזרת אחורה בזמן לשום שנה, כי להיות אישה בכל תקופה אחרת זה קשה בהרבה מעכשיו. אבל בחודשים האחרונים דברים קצת השתנו, אז הייתי פשוט חוזרת לשנה שעברה.
עם ניולנד ארצ'ר הרומנטי והמיוסר מ"עידן התמימות" של אדית וורטון
זורמת? זה החלום שלי!
כן. אעשה כל דבר שיאפשר לי כלכלית להתפנות לכתיבה.
בבקרים, במרחב עבודה נפלא ממש ליד הבית שלי, שאני שוכרת בו עמדה צנועה.
תלוי בתקופה. כרגע כתיבה.
תלוי בתקופה. כרגע ארוחה טובה.
אדאג לרווחתה הנפשית והכלכלית מאוד מאוד, אבל אדע שאם זה בנפשה, אי אפשר לברוח מזה.
כמה שפחות. צריך למצוא דרך אחרת לתגמל סופרים על עבודתם, כך שיוכלו להתפרנס בכבוד מצד אחד, ולאפשר לציבור, גם הלא מבוסס, להיחשף ליצירה.
לקרוא המון מכל הבא ליד – ספרי פרוזה ועיון שיתנו לי רעיונות והשראה וקנאת סופרים בשפע, וגם לראות סרטים וללכת למוזיאון תל אביב המושלם, או סתם לטייל ברחובות תל אביב ולהרהר ולחשוב עם עצמי.
בניו יורק!
את הספר שאני קוראת עכשיו – "על השעות השבורות" של ריקי כהן.
אף לא אחד!
משתדלת מאד מאד להתאמן בחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע, אבל לפעמים זה פחות קורה.
אף ספר מעולם לא בזבז לי את הזמן.