כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת מכל הבא ליד; היא חושבת שספר צריך לעלות כמה שפחות; והיא חולמת שיהפכו ספר שלה למיוזיקל. מגי אוצרי ("היפומאניה") עונה לשאלון האישי
"עלובי החיים" של ויקטור הוגו. ספר שכולו חמלה, אנושיות, אמפתיה וראיית האחר.
אף לא אחד!
את הספר שאני קוראת עכשיו – "על השעות השבורות" של ריקי כהן.
בניו יורק!
לקרוא המון מכל הבא ליד – ספרי פרוזה ועיון שיתנו לי רעיונות והשראה וקנאת סופרים בשפע, וגם לראות סרטים וללכת למוזיאון תל אביב המושלם, או סתם לטייל ברחובות תל אביב ולהרהר ולחשוב עם עצמי.
כמה שפחות. צריך למצוא דרך אחרת לתגמל סופרים על עבודתם, כך שיוכלו להתפרנס בכבוד מצד אחד, ולאפשר לציבור, גם הלא מבוסס, להיחשף ליצירה.
אדאג לרווחתה הנפשית והכלכלית מאוד מאוד, אבל אדע שאם זה בנפשה, אי אפשר לברוח מזה.
תלוי בתקופה. כרגע ארוחה טובה.
תלוי בתקופה. כרגע כתיבה.
בבקרים, במרחב עבודה נפלא ממש ליד הבית שלי, שאני שוכרת בו עמדה צנועה.
כן. אעשה כל דבר שיאפשר לי כלכלית להתפנות לכתיבה.
זורמת? זה החלום שלי!
עם ניולנד ארצ'ר הרומנטי והמיוסר מ"עידן התמימות" של אדית וורטון
פעם אמרתי שלעולם לא הייתי חוזרת אחורה בזמן לשום שנה, כי להיות אישה בכל תקופה אחרת זה קשה בהרבה מעכשיו. אבל בחודשים האחרונים דברים קצת השתנו, אז הייתי פשוט חוזרת לשנה שעברה.
את שקמה ברסלר המופלאה. הייתי בעיקר רוצה לתת לה חיבוק.
צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה. היא גם נראית כמו אדם מקסים.
על דיכאון אחרי לידה. . ולכן התחלתי בדיוק לכתוב נובלה על הנושא הזה.
בעיקר בפחד גדול שהוא לא יגיע לאנשים שיקראו אותו, שזה הדבר הכי הכי חשוב לי בעולם.
פסיכולוגיה. התחום הכי מסקרן שיש. או תולדות האמנות. או תיאטרון. אוף, קשה לבחור.
14 שעות. בתקופה שכתבתי את "עיניים אדומות" (סיימתי את הטיוטה הראשונה תוך פחות מחודש).
משתדלת מאד מאד להתאמן בחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע, אבל לפעמים זה פחות קורה.
אף ספר מעולם לא בזבז לי את הזמן.