מתאמנת ארבע שעות ביום, תנצח בהישרדות VIP, והאי הבודד שלה נמצא בחלומות. מירי וורצל ("הזקן האחרון בתל אביב") עונה לשאלון האישי
מאה שנים של בדידות/ גבריאל גרסיה מרקס
0.
בעקבות הזמן האבוד/ מרסל פרוסט (הזדמנות של פעם אחת בחיים להתחיל וגם לסיים).
בחלומות.
עובד – להמשיך להתעקש. לכתוב – למחוק – לכתוב – למחוק עד שמשהו תופס. לפעמים יושבת ימים על אותה פסקה, אבל בסוף זה תמיד קורה. לא עובד- להתייעץ עם מישהו.
98 שקל.
מאוד גאה ומאושרת, אבל אשתדל מאוד שבמקביל ילמד גם מקצוע, כדי שיוכל להתפרנס ממשהו.
נו באמת, שאלה לא הוגנת.
עוד יותר.
בכל מקום בכל שעה. לפעמים באמצע הלילה מתעוררת פתאום עם עורף שבור ומי יודע כמה עמודים מוקלדים על אותה אות.
ברור. ואני גם אקרע אותם.
כן, אפילו בשמחה. יכולה לחשוב על דברים גרועים עוד יותר שיכולים לקרות לספר שלי. שלא יקראו אותו למשל.
הדוכס מברידג'רטון.
1969. לוודסטוק.
דוד גרוסמן.
דיוד גרוסמן.
מה קורה רגע אחרי שסיימת להעלות את התמונה המושלמת לאינסטגרם. החיים האמיתיים, מה שנקרא, או, החלום ושברו.
אופוריה.
כבר למדתי. אני עורכת דין, פעילה מאד. אני עצמאית, לכן יכולה לנהל את זמני כך שיש לי זמן גם לעבוד וגם לכתוב .
36 שעות. עבודת גמר לבן שלי, בספרות, כשהיה בתיכון, להספיק את הדדליין. מאוד לא חינוכי, אבל מוצדק לחלוטין בנסיבות העניין. בשגרה אני יכולה לשבת ימים שלמים. ממש.
ארבע שעות כל יום. קרוספיט, פילאטיס, רכיבת אופניים, מכשיר סקי בביית. קמה בחמש כדי להספיק הכול.
אני לא מאפשרת להם. לפעמים אני קונה ספר כזה, במשקל נוצה, שיש עליו הרבה הייפ, רק כדי לראות על מה מדובר. אחרי שהבנתי את הפרינציפ אני מפסיקה. בימים אלו הפסקתי אחרי שליש ספר כזה, שהוא להיט גדול מאוד.