יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שולי זלקינד
רוצה לדעת מה קורה לדמויות המשנה אחרי שהגיבור עובר הלאה, מכניסה את הבטן כשהיא נוהגת, והאי הבודד שלה נמצא בשנת 2007. רעיה ג'קסון זלקינד ("ימים של חול") עונה לשאלון האישי
על מה שקורה לדמויות המשנה רגע אחרי שהגיבור עובר לדף הבא. הן מחליפות ביניהן מבטים מלאי משמעות ואף אחד אפילו לא יודע על זה.
ג'ונתן פראנזן.
טניה מהלוטוס הלבן.
ל-1948 והסביבה. קודם כל כדי להידבק בקצת ציונות אידיאליסטית תמימה, בהתרגשות מהעובדה הלא פשוטה בכלל שיש לנו מדינה, ואחר כך כדי ללחוש למקבלי ההחלטות סודות מהעתיד.
סימור גלאס מ"יום מושלם לדגי בננה" של סאלינג'ר. בעצם לא. גבריאל תירוש של יצחק שלו.
בוודאי! והלוואי שהיו לי הכישורים גם להשתתף בו.
מאות אלפי שקלים לא. אבל תמורת מיליון או שניים ולהפוך אותי לוי.איי.פי, מאמינה שכן.
שעות ומיקומים שאין לי בהם מחשב זמין או דף ועט. אם קמתי על הרגל החכמה אני מסמנת תומכי זיכרון בפלאפון, אבל בדרך כלל אני לא ואז יכולות לעבור עליי שעות שלמות שאני על טייס אוטומטי משננת פיסקאות.
why not both
אי אפשר לכתוב כששבעים.
גאה מאוד, ומופתעת (אם זה הילד שאני חושבת עליו כרגע) ועושה לו מינוי ללוטו.
מספיק בשביל שנרגיש שקנינו לעצמינו או למישהו אחר מתנה יקרת ערך.
שחייה כן, בחורף לא. דיבור על הדמויות שלי כאילו הם השכנים מהבית ליד כן, מבנה עלילה ופתקי ממו לא.
בשנת 2007, לפני שהיו לי ילדים.
ספר שאני נורא רוצה לסיים ואף פעם לא מצליחה, זאת תהיה הזדמנות לקרוא באמת בלי הסחות, וגם בלי חלופות אטרקטיביות יותר.
שניים.
מכניסה את הבטן כשאני נוהגת.
השלישייה הפותחת כרגע: לבד על המרבד, פשפש מתלבש ומעשה בחמישה בלונים. ספרים נהדרים, אבל בשלב זה אני מספרת אותם גם מהסוף להתחלה בעצימת עיניים. אני מאפשרת את זה באהבה, בהנאה ובלית ברירה.
מאה שנים של בדידות/ גבריאל גרסיה מרקס
ארבע בערך.
כרגע אני סטודנטית לסיעוד. אז סיעוד.
סיפוק, חרדה, חרטה, תקווה. לסירוגין.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
