יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: שולי זלקינד
רוצה לדעת מה קורה לדמויות המשנה אחרי שהגיבור עובר הלאה, מכניסה את הבטן כשהיא נוהגת, והאי הבודד שלה נמצא בשנת 2007. רעיה ג'קסון זלקינד ("ימים של חול") עונה לשאלון האישי
מאה שנים של בדידות/ גבריאל גרסיה מרקס
שניים.
ספר שאני נורא רוצה לסיים ואף פעם לא מצליחה, זאת תהיה הזדמנות לקרוא באמת בלי הסחות, וגם בלי חלופות אטרקטיביות יותר.
בשנת 2007, לפני שהיו לי ילדים.
שחייה כן, בחורף לא. דיבור על הדמויות שלי כאילו הם השכנים מהבית ליד כן, מבנה עלילה ופתקי ממו לא.
מספיק בשביל שנרגיש שקנינו לעצמינו או למישהו אחר מתנה יקרת ערך.
גאה מאוד, ומופתעת (אם זה הילד שאני חושבת עליו כרגע) ועושה לו מינוי ללוטו.
אי אפשר לכתוב כששבעים.
why not both
שעות ומיקומים שאין לי בהם מחשב זמין או דף ועט. אם קמתי על הרגל החכמה אני מסמנת תומכי זיכרון בפלאפון, אבל בדרך כלל אני לא ואז יכולות לעבור עליי שעות שלמות שאני על טייס אוטומטי משננת פיסקאות.
מאות אלפי שקלים לא. אבל תמורת מיליון או שניים ולהפוך אותי לוי.איי.פי, מאמינה שכן.
בוודאי! והלוואי שהיו לי הכישורים גם להשתתף בו.
סימור גלאס מ"יום מושלם לדגי בננה" של סאלינג'ר. בעצם לא. גבריאל תירוש של יצחק שלו.
ל-1948 והסביבה. קודם כל כדי להידבק בקצת ציונות אידיאליסטית תמימה, בהתרגשות מהעובדה הלא פשוטה בכלל שיש לנו מדינה, ואחר כך כדי ללחוש למקבלי ההחלטות סודות מהעתיד.
טניה מהלוטוס הלבן.
ג'ונתן פראנזן.
על מה שקורה לדמויות המשנה רגע אחרי שהגיבור עובר לדף הבא. הן מחליפות ביניהן מבטים מלאי משמעות ואף אחד אפילו לא יודע על זה.
סיפוק, חרדה, חרטה, תקווה. לסירוגין.
כרגע אני סטודנטית לסיעוד. אז סיעוד.
ארבע בערך.
מכניסה את הבטן כשאני נוהגת.
השלישייה הפותחת כרגע: לבד על המרבד, פשפש מתלבש ומעשה בחמישה בלונים. ספרים נהדרים, אבל בשלב זה אני מספרת אותם גם מהסוף להתחלה בעצימת עיניים. אני מאפשרת את זה באהבה, בהנאה ובלית ברירה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה