יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ז'ראר אלון
מחבר הרומן "תוחלת החיים של אהבה" וסדרת ספרי "הדוד אריה" לילדים, היה נוסע בזמן היישר ליום שבו היטלר נולד
רבים וטובים, אבל כעת עולה בדעתי: כל מה שכתב הסופר האמריקני-ארמני ויליאם סרויאן, כולל הספרים הגרועים שלו. וגם: "חבר שלי מאט והינה הזונה" מאת אדם זמינזאד. וכמובן: שיר השירים, קוהלת ואיוב. אבל אני אעצור פה.
רבים מכדי שאזכור.
אני משער שבסופו של דבר אעדיף לקחת מחברת ריקה כדי לכתוב בה ספר, וגם מלפפונים חמוצים למקרה שאהיה רעב.
לא איפה, אלא מתי. שעות הלילה השקטות והמאוחרות.
יש לי כמה דרכים: לשוחח על הסיפור עם אשתי או עם עוברי אורח שאני כופה את עצמי עליהם; לכתוב את מחסום הכתיבה, את השאלות, את התשובות, את הלבטים, את האפשרויות ואז לפתע מתגלה משהו; נוכחות של ילדים – רבים מספרַי לילדים בעצם נולדים תוך כדי סיפור. לפעמים אני לא יודע מה יהיה המשפט הבא שאומר, אבל נוכחות הילדים מכריחה אותי להמשיך להיות יצירתי.
ספר רגיל – בסביבות 70 ש"ח. חוק הספרים בא לתקן שיבוש אמיתי שהיה בתחום, אבל נראה לי שעבור רוב הסופרים והספרים ההגנה על המחיר במשך 18 חודשים ארוכה מדי, ובעיקר קוברת להם את הספרים. צריך לקצר אותה.
שואל אותה מה היא כותבת בימים אלה.
האמת היא שכמעט כל יום בחיי אני משלב את השתיים, כי בין כתיבה לכתיבה אני מבשל. הנחתום אמנם לא אמור להעיד על עיסתו, אבל הסופר יכול להעיד על תבשיליו שהם די מוצלחים.
בחדר העבודה שלי, בכל זמן שבו אני יושב וכותב. כמובן, האויב הגדול ביותר של הסופר ההורה הוא העייפות התמידית, כך שבסופו של דבר השאלה הנכונה היא מה מדד העייפות, ולא מתי או איפה.
דברו עם הסוכן שלי (וזה לא אומר שאני מתכוון לעשות את זה).
כמובן. בשנה הבאה עתידה לעלות בתיאטרון חיפה הצגה של "הרפתקאות דוד אריה" שכתבתי, והיא תהיה די מוזיקלית. אבל גם אם יציעו לי לעבד את הרומן "תוחלת החיים של אהבה" למיוזיקל, אני אשמח.
כמובן הכי מתבקש שאומר יום הולדתו של היטלר - כדי להעביר אותו למשפחת אומנה אוהבת ומחבקת. אבל בסופו של דבר, למרות הזעזוע שמתלווה לזה, אלמלא היטלר כנראה לא הייתי נולד, כי הוריה של אמי ככל הנראה לא היו נפגשים במחנה הפליטים בקפריסין.
למה אף פעם לא שואלים מי הסופר החי הבינוני ביותר?
פותח את הקובץ של הספר הבא.
חוזר לציור. למדתי שנים רבות ציור ובעצם בילדותי חלמתי להיות צייר.
לא מאפשר כאלה דברים. אני מודה גם שאין לי שום בעיה להפסיק ספר באמצע (ואפילו כבר בהתחלה) אם הוא לא מדבר אליי.
בשדה התעופה, בדרך חזרה מפסטיבל ספרות בשטוקהולם.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
