כותבת ימים שלמים, בכל זמן ובכל מקום, וחושבת שסופר גדול צריך לספק נקודת מבט חדשה. טלי כהן-צדק ("תנינה במישור החוף") עונה לשאלון האישי
"הזקן והים", ארנסט המינגוויי. בדידות, אמונה, מאבק, הפסד, ניצחון, פחד, אומץ, שחרור, כבוד - לאדם ולעולם, דאגה, חמלה. להמשיך? מבחינתי זה המנעד המלא של מה שאפשר להרגיש.
התחלתי שניים וסיימתי שניים. מקווה לסיים גם את השלישי, שנמצא כרגע בתהליך כתיבה.
"החטא ועונשו", דוסטויבסקי. חייבת לסמן V על החור הזה בהשכלה. קראתי את התקציר לפני בחינת הבגרות ולא טרחתי לחזור לרסקולניקוב. נראה לי שאמות משעמום' אבל זה עניין חברתי. הגיע הזמן שבגיל 52 אוכל להשתתף בשיחות סלון.
לעזוב את זה לרגע. קפה וסיגריה. לא בכוח, וחס וחלילה לא לקרוא ספר של סופר אחר, שיגרום לי להרגיש שחבל על הזמן.
60 שקל.
מבסוטה לגמרי. רק שיכתוב טוב.
ארוחה. ברור.
אף פעם לא אומרים לא לסקס טוב. אם יש סקס טוב, הביאוהו לכאן.
פעם זה היה רק בשקט מוחלט, בדרך כלל בנסיעה למדבר לכמה ימים. הפסקתי להתפנק. כותבת בכל מקום, בכל רגע שאני יכולה.
יש לי ברירה עם ילד סופר או משורר? עשרות אלפי שקלים יוכלו לעזור.
לא! הז'אנר הזה עושה לי גירודים.
גילברט בלייט מ"האסופית". זה לא שהוא הכי, זה שאני תקועה. קראש נעורים חזק. חייבת לסגור את העניין הזה.
שנה אחורה. לפני שאימא נפטרה. גם בשביל עוד עשר דקות.
כרגע - אריה דרעי. אולי זה בזבוז זמן, אבל זה בוער בי. אני לא אדם של הפגנות ואולי אחד על אחד, לרגע, משהו יגע. הייתי אומרת בן גביר או סמוטריץ׳, אבל זה יותר מדי. לא מעיזה.
מה זה סופר גדול? יש סרט מידה לדבר הזה? אובג'קשן.
נראה לי שכותבים על הכל. העניין הוא איך. מאיזה כיוון מגיעים ובאיזו שפה משתמשים כדי לספר את זה. בעיני, נקודת מבט חדשה היא הגדולה של סופר.
זה רגע של ואקום. דבר אדיר שלקח שנים ושהייתי בקונטרול מוחלט עליו - הסתיים, ומתחיל פרק חדש שלא ממש תלוי בי, ושלוקח זמן. ערבוביה של בלבול, עצב, וציפייה אדירה.
אפשר שניים? ארכיאולוגיה ומיילדות. מה שהיה פעם הוא לא יאמן, ומה שנולד עכשיו – אין שום דבר שישווה לו.
פיפי נחשב הפסקה? בטח שעתיים. ואז עוד. ועוד. כתבתי ימים שלמים.
נו...
שום ספר לא בזבז לי את הזמן. גם ספרים פחות "טובים" התאימו לרגע מסוים.