יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלבום פרטי
חושבת שמשוררים צריכים לקבל משכורת קבועה, כותבת כל הזמן, אבל כשהיא תקועה בכתיבה היא לא מתעקשת. מירב גבעוני הרושובסקי ("פבפ") עונה לשאלון האישי
מילון אבן שושן.
אני כל הזמן כותבת. זה מצב. בין לבין אני ישנה ואוכלת. זהו. בכתיבת שירה, שלא כמו בפרוזה (אם אני מבינה נכון) הישיבות הארוכות הן בעריכה. הרגעים בהם שיר נכתב הם במתכוון קצרים מבלי להביט לאחור. יש לי צורך לא להבין את עצמי כשאני כותבת. להיות בשכבה אחרת של תודעה. כאילו אני הולכת על פני הקרח והשיר קפוא תחתיו. קפוא חי.
בלשית פורנזית. וראה תשובתי לשאלת מחיר הספרים. אני עושה עכשיו סדרה של טישרטים. על אחת מהן כתוב 'בלשית' ועל אחרת 'משוררת'.
חרדה, חרדה וחרדה. כעת חיה.
כותבות על הכל. השאלה מה או אם קוראות.
זו שאלה מהסדר האנכי, שחותרת לגובה למעלה אל ההכי. וכמה זמן בכלל אפשר להזדקר? וממילא אין לי/ לה תשובה.
וויליאן בורחס דה סילבה, שחקן צ'לסי לשעבר. הוא אציל נפש.
לשנת 1966, להיות שוב תינוקת. אמא שלי לא בטוחה מה היה ואני ממציאה ומכריחה אותה להסכים. זה לא עוזר.
עם שני התאומים ב׳המחברת הגדולה׳ של אגוטה כריסטוף.
מה אני עושה בקשר לזה, מה אני עושה מה אני עושה. אמא שלי היתה המורה לחינוך גופני בבית הספר שבו למדתי. היא חלמה שאהיה נדיה קומנצ׳י. כתבתי שיר על זה. הספר שאני כותבת עכשיו עולה ויורד במקבילים המדורגים.
ברור, הכי, שני הספרים שכתבתי הם מיוזיקל, למעשה מחכה להצעה בקוצר רוח.
אני כותבת על הספה או במיטה. אין לי חדר או שולחן ואין לי גם צורך בזה. בעצם אני כותבת בכל מקום שיש בו ריח של קפה. לפעמים בדקות האחרונות לפני היציאה מהבית משהו קורה. הדחיפות מוציאה אל האור.
הכוונה ליחסי מין? זה אינו מוציא את זה.
אוכל לפני הכל. ואחרי, גם.
מאושרת. הוא כבר.
יו, ספרים לא צריכים לעלות או לרדת, הלוואי והם יהיו מתחת לכל עץ רענן, בין הפסים במעברי חציה, על אספלט הדרכים ובדיונות החול בין שם לכאן. אבל! סופרות ומשוררות מוכרחות להיות משולמות. באופן קבוע, כמו משכורת. זה העתיד. זה מה שישאר אחרי שהכל יתנמך. הנה האוטופי: יהיה גוף שכל עניינו תשלומי משכורות לכותבות. משוררת יהיה מקצוע ככל מקצוע. נגיש טפסים, הרבה טפסים, ונתקבל. ואז ומאז ולתמיד עד הפנסיה. ואחריה. ככה גם יהיו לנו ירושות.
אני לא מתעקשת. כל רגע משהו יכול לקרות.
ארבעת הכרכים האדומים של אבות ישורון.
אני כל הזמן בכתיבה. מדי פעם כמה דפים מצטרפים לספר. זה לא אומר כלום. משפטים מחכים למשפטים חברים שלהם.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
בין גיל 14 ל-17 אני חושבת שקראתי 300 ספרים מסדרת הרומן הרומנטי. זה היה עונג גופני מתוק ותמים. אין לי סדר בניהול הכלכלה של הזמן. כשדבר אחד קורה בחוץ, דבר אחר מתחיל בפנים. כמו סוכריות פז שמחכות לתור שלהן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה