יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: Ash Frost Media
קוראת וכותבת מהר, אוהבת יוגה וחווה טלטלה רגשית כשיוצא לה ספר חדש. אורית ינקו ("המקום בו הלב נמצא") עונה לשאלון האישי
כל ספר בדיוני. הז'אנר הזה מדהים בעיניי, מאוד מסקרן ולא פעם מפתיע. אני מלאת הערצה כלפי הסופרים שיוצרים עולמות דימיוניים, עולמות מורכבים הכוללים שושלת דורות ומגוון דמויות.
מאחר ומגיל צעיר התנסיתי בכתיבה, היו לא מעט פעמים שהתחלתי לכתוב ולא הצלחתי לסיים. בהתחלה זה נבע בעקבות חוסר בשלות, בהמשך מחוסר זמן ולעיתים אף מתסכול. יכולתי לכתוב במשך כמה ימים ואז כשהייתי קוראת את מה שכתבתי, זה היה נראה לי כמו ערימה של שטויות.
ספר עב כרס במיוחד. בכל זאת, אי בודד וצריך להעביר את הזמן.
אי בודד תמיד מתקשר לי בדמיון עם קיץ, שמש ומזג אוויר חם ולוהט. מאחר ואני יותר טיפוס של חורף, אחפש לי בקתה בכפר נידח, מקום שמבעד לחלון ניתן לראות מרחבים של מרעה ירוק, חיות משק שמסתובבות באופן חופשי וקול טפטוף תמידי וקבוע של גשם.
עובד: הליכה בחוץ, יוגה, בישול, לדבר עם הילדים על היום שלהם, להרים טלפון לאמא שלי ולקשקש איתה. כל דבר שיאלץ אותי לקום מהכורסא ולא לחשוב על הנושא שאני כותבת. זה תלוי גם בשלב שבו כתב היד מצוי. אם השלד של הספר והדמויות שבתוכו כבר מגובשות ומדובר רק על קטע מסויים שאני מתקשה איתו, אז פשוט לעבור לקטע הבא ולחזור לחלק שהתקשיתי בשלב מאוחר יותר. אם הקושי בכתיבה מתרחש במהלך ההבנייה של השלד או הדמויות, אז לא להלחם בכך אלא פשוט לקחת הפסקה שתנתק אותי לחלוטין מהסיפור. הגעתי למסקנה שהתעקשות להמשיך ולכתוב לא מובילה אצלי לתוצאות טובות.
אהיה גאה בו/ה מאוד וממש אתרגש עבורו/ה. אני אהיה הראשונה להתייצב בחנות ולקנות את היצירה שלו/ה.
כתיבה, ואם תהליך כתיבה זורם ופורה, אז הטעם של הארוחה אחר כך הופך ליוצא מן הכלל!
סקס טוב! כי אחר כך יש מצב רוח מעולה והכתיבה היא אלוהית.
אני הכי אוהבת לכתוב בסלון. יש לי שם כורסא גדולה ומגושמת והיא הכי נוחה בעולם. היא ממוקמת ליד החלון, כך שאני תמיד יכולה להשקיף החוצה. השעות העדיפות עליי הם מוקדם מאוד בבוקר או בשעות הלילה המאוחרות, לאחר שהבית שקט והילדים בחדרים שלהם.
לא. אני לא אשרוד שם יום אחד אז אין טעם להתחיל עם זה בכלל.
לגמרי זורמת!
אם באמת להיות כנה, אז ג'יימי מהספר 'נוכריה' של דיאנה גבלדון לוקח בגדול.
לתקופה האליזבתנית. אני מסוקרנת מהתקופה ההיסטורית הזו, שבה היתה אישה ששלטה בהצלחה מרובה למרות החיים הלא פשוטים שלה כילדה, תחת הידיעה שאמא שלה הוצאה להורג בידי אביה, הסבך פוליטי האכזרי שסבב אותה והחברה הפטריארכלית שבה חיה.
הייתי רוצה לצאת למסע עם גידי ואהרוני אחר האוכל הטורקי. השילוב של שניהם ביחד על המסך הורס אותי מצחוק.
אליס ווקר.
לא מצליחה להעלות בדעתי שום נושא, אני חושבת שאנחנו חיים בעידן שאפשר לכתוב על הכל וכל דבר.
האמת שמעולם לא תיארתי לעצמי שאני אעלה על רכבת ריגשית כל-כך מטורפת. לא הייתי ערוכה למגוון הרגשות הללו. ברגע שתמר ביאליק (עורכת הספר) הודיעה לי שגמרנו לערוך את הספר, כאבה לי הבטן ולא הצלחתי לתפקד במשך כל היום. מתהליך מאוד אינטימי שחלקנו, חשתי שאני במצב של איבוד שליטה. כשהספר יצא לדפוס כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה מתי אוכל להחזיק אותו ביד. זו היתה המתנה מרגשת ומורטת עצבים. ביום שהספר הגיע לחנויות היתה בי התנגשות של רגשות. וזה היה קוטבי ומנוגד. מצד אחד אושר עצום, תחושת אופוריה מדהימה, אבל מנגד חרדה ופחד המלווה ברצון עז שהספר יתקבל בזרועות פתוחות על ידי הקהל.
הייתי שמחה להמשיך ולהתרחב ללימודי פסיכולוגיה או אדריכלות.
את הטיוטה הראשונה של הספר הנוכחי סיימתי בחודשיים. חייתי אז בארצות הברית והגעתי לארץ לביקור משפחתי. התחלתי לכתוב אותו עוד בשדה התעופה וגם במהלך הטיסה מניו-יורק לישראל. אני חושבת שזו היתה כתיבה של לפחות 9-10 שעות.
אני מאוד אוהבת יוגה ועכשיו התחלתי עם אימוני משקולות.
בעיניי אין דבר כזה. בכל סגנון כתיבה או תוכן סיפרותי יש משהו שאני יכולה לקחת איתי. אני קוראת מאוד מהר, כך שאם יש קטעים בתוך הספר שמשעממים אותי, אני פשוט מרפרפת עליהם במהירות, אבל תמיד לוקחת איתי את מה שאהבתי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
