כשיוצא לה ספר חדש היא חוטפת שיתוק, היא מעדיפה פאי מרנג על כתיבה, ויש מצב לשלישייה עם גיבוריו של המינגוויי! עדי הלל ("תודה על ליל אמש") עונה לשאלון האישי
׳האיש הרע הראשון׳ של מירנדה ג׳ולי ו׳סוזנה הבוכיה׳ של אלונה קמחי. שריל גליקמן וסוזנה רבין הן התגלמות של צד מאוד מסוים באישיות שלי, שיכול להתפרץ בכל רגע.
8 שעות.
הוראת עברית כשפה זרה. תמיד רציתי להיות מורת אולפן.
אני בשיתוק מוחלט. מרגישה דגדוג, יותר דומה לגירוד, מהמחשבה שמישהו, איפשהו, קורא אותי. רוצה להתחפר באדמה. מייחלת לשקט אבל מתייסרת מדממת האלחוט. איש לא מגיב עדיין. לאנשים אין זמן לקרוא. אני משתדלת לא לקחת את זה באופן אישי ולוקחת את זה באופן אישי. נחמצת מהמחשבה על הספר, שזכה בסופרת שלא תדע לקדמו, ורגע אחר כך נזכרת שלספר יש גורל משל עצמו, שיש לו עוד אנשים לפגוש, ולרגע שמחה.
אוננות.
אין לי דעה על זה, אבל הרוקי מורקמי תופס חלק גדול בתוכי. הלוגיקה של עולמות הסיפור שהוא בורא מתכתבת באופן ישיר עם עולמות הסיפור שבתוכי.
טרנטינו. נשב על העיבוד הקולנועי של הספר שלי ונלהק את בראד פיט לדמות של נתן-שעון-חכם.
אני אסע לעתיד, לראות איך הגנים שלי התגלגלו וכמה במצטבר קראו את הספר שלי. אבל לפני זה אקפוץ לקפה עם סימון דה בובואר וסארטר.
שלישייה עם קתרין ודיוויד מ׳גן העדן׳, הרומן הבלתי גמור של המינגווי.
כמובן, אבל אני מזהירה שקמה, הגיבורה שלי, מזייפת. זה חלק מאפיון הדמות.
אני מוכנה להשתתף בהישרדות לכותבים. ריטריט כתיבה מתמשך, בלי וויפיי. נראה מי יישבר אחרון.
בבוקר, בבית קפה. בערב, על הכורסה הצהובה, אחרי סיגריה.
כתיבה על סקס רע.
פאי מרנג לימון עם פטל טרי בצד.
אכתוב איתה סדרת ספרי ילדים.
55 שקל.
לאסוף את עצמי ולשבת לכתוב בבית קפה. לדעת שהדרך היחידה להצדיק את התשלום המופרז לקפה-ומאפה היא בכך שאכתוב בזמן הזה. אם אכתוב, זה יצדיק את החיים האלה, ולא רק את הקפה-ומאפה. ניתוחי העלות-תועלת הללו גורמים לאצבעות שלי לתקתק.
בתוך הסיפורים שלי.
SWIM של גון בן ארי. ללכת בו שוב לאיבוד.
ארונית דחוסה בשלדים של התחלות, ורומן ועוד חצי רומן שהושלכו לפח המיחזור. טוב להם שם, בחושך.
פלדנקרייז. אמנות התמצות.
אני לא נוטה לבזבז זמן, הוא מועט גם כך ומושקע רב הזמן במחשבות שנושכות זו את זו בזנב.