יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: נוראל זאבי
מכורה לספרים קוליים (אך לא לכושר גופני), כשהיא תקועה בכתיבה היא נעזרת בחברות טובות, וכשיוצא לה ספר חדש היא חווה את כל ספקטרום הרגשות. רותם ברוכין ("שומרי הערים") עונה לשאלון האישי
סדרת ה-wayward children של שונאן מגווייר. בעיקר הרעיון המופלא: פנימייה של ילדים שחזרו מעולמות אחרים (כמו בפנטזיות מעבר – ארץ לעולם לא, ארץ הפלאות, נרניה וכו'), ולא מתאימים לחיים שהיו להם קודם.
בדרך כלל אני כותבת כמה שעות כל יום שבת, כי לוקח לי זמן "להתחמם" ולהצליח לכתוב. הזמן הארוך ביותר כנראה היה משהו כמו 48 שעות ללא שינה כדי להספיק לדדליין של נובלה חדשה. לפני כמה שנים נסעתי לריטריט כתיבה עם חברים, ושם ישבנו וכתבנו חמישה ימים בבית ענקי ביישוב נידח בצפון. היתה חוויה מדהימה שקידמה המון את הספר שלי, ואני מקווה לחזור עליה יום אחד.
"אני את התואר שלי כבר עשיתי!" – למדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. זו היתה חוויה נפלאה שהובילה אותי בדרכים עקומות-משהו לעבודה הנוכחית שלי בהייטק, שעוסקת בסטוריטלינג.
הספר הראשון שלי יצא השנה והאמת היא שחוויתי את כל הספקטרום מלבד חופשה בקאריביים, כי אין לי כסף לזה.
אם הייתי יודעת, כנראה שהייתי כותבת על זה. אבל בגדול, הייתי שמחה לראות יותר ספרים שמשלבים את ז'אנר הפנטזיה עם רומן בין נשים (בדגש על נשים מכל הספקטרום הלהט"בי), שאינם YA. מאוד ספציפי, אני יודעת, אבל זה מה שחסר לי.
הסופרת החיה הגדולה בעולם, בעיניי, היא קוני וויליס, ושמפלצת הספגטי המעופפת תעניק לה חיים ארוכים.
במאי האנימה הייאו מיאזאקי. אני מעריצה אותו כבר המון שנים, ודי משוכנעת שלעולם לא תהיה לי הזדמנות לפגוש אותו, או אפילו לראות אותו בכנס.
לתור הזהב של המדע הבדיוני והפנטזיה בארה"ב, כשהיה אפשר להתפרנס מכתיבה.
גידיון נאב, הגיבורה של "גידיון התשיעית" של טמזין מוייר. אולי בשלב מסויים היינו עולות אחת לשנייה על העצבים, אבל היה לנו כיף מאוד.
זורמת?! אני כנראה כתבתי את האדפטציה! (ולמקרה שזה לא ברור – כן, כן וכן).
בשום פנים ואופן. אלא אם כן זה האי הבודד שלי מלפני כמה סעיפים. אבל אני חושדת שיהיה די משעמם להסתכל עליי כותבת במשך חודש.
בעיקר מול המחשב שלי מאוחר בלילה. רק תשובות משעממות כאן היום.
אותה התשובה המשעממת.
התשובה המשעממת: תלוי בכתיבה ותלוי בארוחה.
אהיה מופתעת מאוד, כי אני לא רוצה ילדים, אז קודם כל אביט בו בפליאה ואשאל אותו אם הוא בטוח שהוא הילד שלי, כי כנראה שהייתי שמה לב.
קטונתי מלומר, אבל בוודאי שלא ארבעה במאה.
לדבר עם חברות כותבות על המקום שבו אני תקועה, ללכת למפגש כתיבה עם חברות כותבות, לקחת הפסקה ולחזור אחר כך – אלו הדברים שהכי עוזרים. הדברים שהכי פחות עוזרים זה כשיש לי יום רע – אני צריכה שלווה מסויימת בשביל לכתוב.
באירלנד, כנראה. אפילו ביקרתי באחד או שניים כאלו כשהייתי שם. כלומר, בהנחה שעל אי בודד מותר פאב, טירות עתיקות, וחשמל בשביל לחבר את המחשב ולצפות בגשם על החלון כשאני כותבת.
ספר בסגנון "איך לשרוד על אי בודד", אלא אם כן אין שאלה של הישרדות (נניח, אי בודד עם מלון 5 כוכבים), ואז פשוט אביא איתי את אחד מספריה של נעמי נוביק, שאני תמיד מסוגלת לקרוא שוב.
כאדם בוגר, אחד. בתור ילדה, מיליון כנראה.
היי תראו, ציפור!
להיפך! כבעלת הפרעת קשב וריכוז, אני מתקשה מאוד לשבת ולקרוא, ומאז שספרי האודיו נכנסו לחיי יכולת הקריאה שלי השתפרה משמעותית, פשוט כי היא הפכה להקשבה. כשמקשיבים ל-4-5 ספרים בחודש מספיקים המון – לסדר, לנקות, לבשל, לתלות כביסה, ואת כל הדברים האלו אני עושה כמעט בכיף כשספר טוב מלווה אותי. במקום לבזבז זמן, אני מרוויחה זמן קריאה שהוא גם זמן פרודוקטיבי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה