מתאמנת כל יום, תשמח לדייט עם פיליפ מרלו, וכשיוצא לה ספר חדש היא מרגישה שחרור ושקט פנימי. נילי אסיא ("תיק אודסקי") עונה לשאלון האישי
מה, רק ספר אחד? יש כל כך הרבה. "השינה הגדולה" של ריימונד צ'נדלר, "רוצחים ללא פנים" של הנינג מנקל, ובכלל כל ספריו של מנקל בכיכובו של קורט וולנדר; "המטופלת השקטה" של אלכס מיכאלידס, ואני יכולה להמשיך עוד.
אין כאלה. כל ספר שהתחלתי לכתוב, סיימתי.
ספר אחד בחיים לא יספיק, אז אם תוקעים אותי באי בודד, אני קודם כל מוודאת שיש שם וויפי ומורידה את כל הספרים באפליקציית "עברית".
כל מקום שיש בו את המשפחה שלי, וויפי, מקלדת ויין אדום.
מה שעובד עבורי זה לדבר על הספר עם אנשים מהתחום – בדרך כלל זה מה שמצליח להוציא את הדמויות שלי מהפלונטר שאליו נקלעו.
כמו כרטיס לסרט.
מאושרת בשבילו שהוא מצא את המקום והעשייה שמביאים לו סיפוק ומשמעות.
כתיבה. קל.
למה צריך לבחור כשאפשר גם וגם?
מוקדם בבוקר בחדר העבודה.
אין סיכוי.
אם יצליחו לעשות מיוזיקל על רצח של אישה בתוך מזוודה, לגמרי זורמת.
הייתי שוקלת לצאת לארוחת ערב עם פיליפ מרלו, שצ'נדלר כתב עליו: "אתה טיפוס קשוח. מטר שמונים של איש ברזל. שמונים וחמישה קילו בתחתונים אחרי גילוח. שרירים קשים וסנטר לא מזכוכית. אתה מסוגל לחטוף ולהחזיק מעמד".
ברונן, בעלי, החצי היותר טוב שלי – למרות שאנחנו חיים תחת אותה קורת גג, אין לנו אפילו שעה ביום לשבת בשקט.
מרגרט אטווד.
אף אחד לא כותב על מה אף אחד לא כותב.
שילוב של שחרור ושקט פנימי.
מסלול דו-חוגי, קרימינולוגיה וצ'לו.
שבע שעות כולל הפסקה לפיפי.
כל יום מתאמנת – או יוגה או אימון פונקציונלי.
אין כאלה. אם בחרתי לקרוא ספר, אני לא רואה זאת כבזבוז זמן בהגדרה.