התחילה לכתוב עשרות ספרים, כותבת בבוקר במטבח, ופעם היא ניהלה רומנים דמיוניים עם לא מעט דמויות מהספרים. לאה שדה ("אדון הלילה") עונה לשאלון האישי
כל הספרים של אלנה פרנטה, "עין החתול" של מרגרט אטווד, "מלכוד 22" של ג'וזף הלר.
עשרות.
"אישה שבורה" של סימון דה בובואר, "עור" של רואלד דאל, סיפוריה של פלאנרי אוקונור.
האי הבודד שלי יהיה בכל מקום, מאוכלס באנשים האהובים עלי.
עובד: קריאה, בהייה בלילה לפני השינה, כתיבה בצוותא. לא עובד - כל השאר.
מפרנסת אותו ומשוויצה בו בלי סוף.
גם וגם.
לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים.
בשעות הבוקר, במטבח.
ממש לא!!!
בטח.
בעבר הייתי מנהלת רומן כמעט עם כל דמות גברית שקראתי עליה (דר' קילדר, טרזן, בוק ג'ונס, ביל קרטר, ירון זהבי, כולם היו אהוביי).
הייתי חוזרת לתקופה שבה בני ישראל יצאו ממצרים והגיעו להר סיני. מתה לדעת מה באמת קרה שם. רוצה גם לחזור לבריאת העולם. סוף סוף לדעת אם הכול מקרי או שזה יד אלוהים.
בתקופה זו את פוטין. רוצה לדעת מה עובר לו בראש, איך הוא מתבונן על העולם, על מה הוא חושב בלילה, ממה הוא פוחד, מה המניעים שלו, החרטות שלו.
אין לי מושג. יותר קל להצביע על ספרים גדולים.
לא בטוחה שנשאר עוד נושא שאף אחד לא כתב עליו משהו.
זה ספרי הראשון. אני מרגישה את הכול: אופוריה, חרדה, רצון לברוח ולהיעלם בבקתה בגליל.
פילוסופיה. בגילי, אתה מבין שכבר לא תפענח את חידת היקום. לפחות אוכל להכיר ולשוחח עם כאלה שחשבו שהם כן מבינים משהו על העולם.
שעתיים.
כבר שכחתי מה זה.
אין כאלה. אני מפסיקה אחרי 50 עמודים.