יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
אוהבת אשטנגה יוגה, מתגעגעת למשפחת קרדשיאן ובעולם מקביל היא אסטרו-פיזיקאית. מאיה קלופמן ("ויסקי לארוחת בוקר") עונה לשאלון האישי
קשה לבחור אחד שהוא "הכי טוב", אבל הספרים האהובים עליי היו, בשלבים שונים בחיים ולא לפי הסדר, 'חמדת', 'פעמון הזכוכית', 'וזרח השמש', 'ענוג הוא הלילה', 'גברת דלאוויי', 'הומו פאבר', 'והוא האור', 'מוות בוונציה', ובטח עוד המון אחרים ששכחתי להזכיר.
לפחות חמישה.
הייתי לוקחת את "מלחמה ושלום", כי זו כנראה הסיטואציה היחידה שבה אוכל לקרוא אותו סוף סוף.
אני מדמיינת אותו כמו רצועת חוף בסיני, אבל עם חושה אחת.
להרפות, לתת לכתיבה לנוח ולהתמצק, ולחזור אליה כשהיא מוכנה. לא עובד - ללחוץ.
אין לי ילדים (עדיין), אבל כמובן שהייתי מעודדת אותם אם היו רוצים להפוך לסופרים.
לגמרי כתיבה. הלוואי שהייתה לי את היכולת להתפייט על אוכל. אני אוהבת פחמימות כמו כולם, כמובן, אבל אוכל אף פעם לא הכניס אותי לאקסטזה.
למה לא שניהם?
בוקר, בבית קפה. רעשי הרקע הם המפתח.
אני חושבת שאהיה שורדת איומה, לא אצליח להצטרף לתככים ויעיפו אותי תוך יומיים. בקיצור, עדיף שלא (למרות שוואו, מאות אלפי שקלים? אפשר לקנות בזה המון ספרים!).
אין לי מושג איך זה יעבוד, אבל אם כן, זה נשמע כמו רעיון נהדר.
יש משהו בג'ייק מ"וזרח השמש" של המינגוויי, אבל יכול להיות שהאימפוטנציה תהיה בעיה.
תמיד רציתי לחזור לפריז של שנות העשרים. לשבת בקלוזרי דה לילה עם המינגויי ופיצג'רלד ואולי ג'יימס ג'ויס.
הייתי רוצה לפגוש אלופ/ה אולימפי/ת, או זוכ/ת פרס נובל לשלום.
קשה לבחור אחד שהוא "הכי", אבל אני מאוד אוהבת את אדוארד סנט אובין ואת אריאנה הרוויץ.
למזלי, הדור שלי (התפר בין דור ה-Y לדור ה-Z) עדיין לא כל כך נכתב בספרות העברית, וזה פרויקט שאני שמחה לנסות לממש.
כל התשובות נכונות, ועוד קצת. בעיקר חרדה. מה שעזר הוא להתחיל את הספר הבא.
בעולם מקביל אני אסטרו-פיזיקאית. בחיים האלו אסתפק במקצועות שזולגים מתוך התואר הראשון שלי בכלכלה ופילוסופיה.
חמש-שש שעות, לא יותר.
בעיקר יוגה ופילאטיס. אני אוהבת במיוחד אשטנגה.
אני לא כל כך אוהבת ספרים שמבזבזים את הזמן. מעדיפה את בזבוז הזמן שלי בצורת סדרות, רצוי ריאליטי, רצוי כמה שיותר טראש. תאריך שידור הפרק האחרון אי פעם של משפחת קרדשיאן ראוי מבחינתי ליום אבל לאומי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
