אוהבת לערבב תשוקה בתשוקה, כותבת בבתי קפה מרוחקים וכשהיא תקועה בכתיבה – היא פשוט משוטטת. הדס שי ("בואי ציפורים") עונה לשאלון האישי
"כל החיים לפניו" מאת רומן גארי.
אף לא אחד.
תנ"ך, יש שם הכל ואפשר לחפור בו שעות.
אם כבר אז באוקיינוס ההודי, אבל לא כל כך חולמת על אי בודד.
עובד - לצאת אל העולם, לשוטט. לא עובד - להתעקש להמשיך.
אהיה שם בשבילו/ה.
כתיבה – קל.
סקס ואז לכתוב על זה - תשוקה ותשוקה.
שעות היום בחוץ, עדיף בתי קפה רחוקים, לא באזור מגורי. בלילה בבית כשכולם ישנים, עם טרנינג על הספה.
בהחלט, חוויות חדשות זה יופי. אבל בלי מניפולציות של ההפקה ו/או עריכה מגמתית. בקיצור, הישרדות נטו.
לא רואה איך זה מתחבר.
הגיבורים בשירים של פבלו נרודה.
אחורה לזמן כלשהו של שבטים אינדיאניים נידחים. הפשטות וחיי השבט קוסמים לי. או במעבר חד - לתקופת הרנסנס. בגלל הבגדים והעיסוק המוגזם בתרבות ואמנות.
עופר, האיש שלי.
כל האהובים עלי מתים. אז דווקא מקומי. מאיר שלו.
חרדה בעיקר.
היסטוריה, אנתרופולוגיה, תרבויות ומאורעות חיים מעניינים אותי.
חמש שעות על חוף ים טרופי.
יוגה.
אני משתדלת לא לקרוא ספרים כאלה. פעם הייתי מתעקשת לסיים, היום כבר לא. אם לא מתחברת, לא ממשיכה.