יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יח"צ
לא מאמינה בכושר גופני ובבזבוזי זמן, ותשמח לנהל רומן עם גיבור של המינגוויי ולשוחח עם אדם שנחת על הירח. ורד גלאון ("כתב כמויות") עונה לשאלון האישי
מתלבטת בין "בינת השכווי" של אביגדור דגן, "אהבה בימי כולרה" של מארקס, "והיום איננו כלה" של אייטמטוב, "כל חלומות העולם" של פסואה, והייתי רוצה שגם "פרא אציל" של דודו בוסי יהיה רשום על שמי, אבל בלי לחוות את העלילה הכל כך נוראה וכואבת.
אני שואלת את עצמי אם כל מה שאי פעם התחלתי היה יכול להבשיל לספר. לא בטוחה, וגם לעולם לא אדע כנראה.
בטח לא את "מֶרֶק"- המדריך הרפואי השלם בעריכת ד"ר ברקוב. אם כי הוא עב כרס ויכול לשמש חומר בעירה טוב בשעת הצורך, הרי ברור שבשעת לחץ את לוקה בכל המחלות עליהן את קוראת בספר חושבת על "מאה שנים של בדידות" - אולי יהיה לי זמן להבין ולהפנים אחת ולתמיד את השושלת המשפחתית שם.
האי שלי מורכב מדיונות של מדבר סהרה, שדות של שלג לבן, נידחות של צפון אלסקה, קווי אופק מישוריים ושמיים עם זוהר-צפוני בכל לילה.
למזלי אין לי דד-ליין לכתיבה ולכן בדרך כלל אני בוהה. בוהה ברוח על העצים, בוהה בטלוויזיה (גם אם היא כבויה), בוהה באנשים שיושבים סביבי בבית קפה. נותנת למיינד לנוח ולא רבה עם עצמי. זוכרת כל הזמן שגם אם אני לא יודעת את זה - המיינד כל הזמן עובד וחושב. לכל רעיון יש זמן הבשלה משל עצמו ואין טעם להתמרמר. לפעמים אני פשוט יושבת וכותבת זרם אסוציאטיבי (לרוב של שטויות) רק כדי לתת פורקן למילים שתקועות ומפריעות למיינד.
אין לי דרך לענות על זה. יודעת כמה עולה ריצוף, נקודת חשמל ושיפוץ חדר רחצה. ספר זה עולם אחר.
א. אין לי ילדים. ב. כל עוד הוא לא רוצח סדרתי או שונא אדם - שילך לאן שהלב והראש הטוב שלו יובילו אותו.
כתיבה. אני לא מהמתרגשים מאוכל טוב במיוחד מאז שנפרדתי מצ'יפס, בורקס תפוחי-אדמה ומפחמימות בכלל.
סקס טוב. הכתיבה תחכה.
תמיד מול שולחן, אף פעם לא על מיטה או ספה או באיזה ערסל על הבטן. בכל שעה, מתי שיוצא אני מרוצה.
מאות אלפי שקלים?! זה גורם לי לחשוב רגע, אבל נראה לי שאין סיכוי. מאות אלפי?! רגע, שוקלת.
בטח. אני מדמיינת את הדמויות שלי רוקדות על שולחנות ופנסי רחוב - זה מצחיק ונהדר.
כל דמות גברית של המינגווי נראה לי.
וואו. הבן הבכור של חברתי קרן, אהובי מיכאל, חולם על כזאת מכונה כל חייו. אני צריכה להתייעץ אתו. הוא יחליט בשבילי. אבל אם זה תלוי בי - אני קופצת לעתיד. נורא סקרנית מה יהא עלינו.
מישהו שנחת על הירח עדיין חי? הייתי רוצה לשוחח אתו. איך זה להיות מחוץ לכל הכוכב הזה. איך חוזרים לסמטוחה פה אחרי שרואים מה שרואים משם.
קטונתי. אין לי מספיק ידע להתלבט בזה אפילו.
על אהבה. חבל שלא כותבים יותר על אהבה 😉
הוצאתי רק את ספר הביכורים בינתיים. החוויה היתה משהו שבין חרדה להקלה. למזלי הוצאתי אותו בבית החם של הוצאת "שתים". לא הייתי לבד, והרגשתי מחובקת ומוחזקת על ידי מירי רוזובסקי (העורכת שלי), שותפתה אורנה לנדאו, וכל שאר הסופרים והסופרות בהוצאה, שממש הפכו לאחים ואחיות וירטואליים שלי.
למדתי מקצוע, אני רוב הזמן ארכיטקטית. בִּין דֶר - דָאן דֶט. אם הייתי יכולה הייתי יוצאת מיד לפנסיה ולנדודים בעולם עם מחשב ומטען, מוח עיניים ולב פקוחים לרווחה.
בחיי שהיה אחה"צ אחד שהתיישבתי באזור 18:00, באיזשהו שלב נדהמתי כששמעתי את ציוצי הציפורים של הבוקר, חשבתי - וואו, כבר 04:00 אבל נשארתי לסיים את הפיסקה רק לעוד 10 דקות. כשקמתי מהשולחן לשירותים השעון הורה על 11:00.
כלום.
אני לא מאמינה בצמד המילים "בזבוז זמן". אין דבר כזה מבחינתי. כל זמן הוא זמן, ולכל יש מקום וסיבה. גם לשעמום גמור יש ערך בעיניי. אני לומדת ומאוד רוצה ומשתדלת להיות כאן ועכשיו כל הזמן, במלואו, ולכן אף פעם אין רגע "מבוזבז".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה