יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מאלבום פרטי
כותבת בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות, חושבת שהגיבור שלה הוא הגבר המושלם, וכשיוצא לה ספר חדש היא מרגישה כמו מטפס הרים שכבש פסגה. מורן קבסו ("זוהר הים") עונה לשאלון האישי
"The Solution To End Racial, Religious And Political Tensions" מאת בובי פראטה, הספר הנפלא הזה מכיל חוכמה רבה וישנה את חייו של כל מי שיקרא אותו. זה ספר מדהים שכל אדם חייב לקרוא.
כשהייתי בת 18, התחלתי לכתוב ספר על קופץ סקי שנחטף, ורציתי לשלב את המיתולוגיה הנורדית, אבל בסופו של דבר, הפסקתי להתעניין בנושאים האלה.
"Shadow Lane – A Prisoner's Autobiography" מאת פטריק מקנה, ספר מרגש ומלא עוצמה, המביא את סיפור חייו של האדם שהפך לאמן הבריחה הידוע ביותר בנבדה.
בים הקריבי, מוקף מים צלולים בגווני תכלת וטורקיז, וכל האנשים שאני אוהבת יהיו שם.
אני פשוט מחכה לרגע המתאים כדי לכתוב, ולא דואגת. חשוב גם שהמקום יהיה שקט, לכן, כתיבה במקום ציבורי או רועש היא לא רעיון טוב.
44 שקלים לספר דיגיטלי, ו-88 שקלים לספר מודפס.
בן הזוג שלי ואני לא מעוניינים להפוך להורים, אבל אם האנשים שאני מכירה ירצו לכתוב ספר, אני אעודד אותם ואעזור להם.
ארוחה טובה, שנותנת לגוף ולראש כוח, ואז אפשר לכתוב פרק חדש ומעניין.
אפשר לשלב בין שני העולמות, ולכתוב בעזרת קצפת על הגוף של בן הזוג.
בשעות הלילה המאוחרות, או בשעות הבוקר המוקדמות, כשאפשר לשמוע רק את ציוץ הציפורים, על הספה בסלון.
לא, כשמציעים לאנשים סכומי כסף גבוהים, ההצעה מגיעה עם דרישות, וחשוב שכל אדם יהיה נאמן לעצמו ולא יוותר על העקרונות שלו בשביל כסף.
כן, במיוחד אם השירים יהיו יפים ומרשימים, ואני אבחר את השחקנים.
עם לוסיאן מהספר שלי "זוהר הים", כי הוא חכם, נאה, אמיץ, טוב-לב ויצירתי, או במילים אחרות, הגבר המושלם!
לשנת 2017, היו בה גם רגעים קשים, אבל גם כמה מהרגעים המאושרים ביותר בחיים שלי.
בבן הזוג שלי, כי אהבה היא הדבר הכי חשוב בחיים.
בובי פראטה, שניחן בכישרון כתיבה מופלא ובכנות נדירה, בעומק רגשי ובאכפתיות מדהימה כלפי העולם.
על האנשים המוחזקים בבתי כלא בתנאים אכזריים ולא אנושיים, בייחוד בטקסס, שם נעשה שימוש בבידוד, בתקיפות אלימות ובעונש המוות הנוראי והבלתי מוסרי, שמוכרחים לשים לו סוף אחת ולתמיד.
אני מרגישה כמו מטפס הרים שהצליח לכבוש את הפסגה – הדרך הייתה קשה, אבל המטרה הושגה, והרגע המרגש הזה שווה את כל המאמצים.
להכין קינוחים, או לשיר.
אולי שעתיים או שלוש שעות, אבל כדאי לעשות הפסקות, ולא לכתוב במשך יותר משעה בכל פעם.
אני אוהבת ללכת ברגל בין חנויות הקניון.
בעבר הייתי קוראת קבצי סיפורים וספרים שלא עניינו אותי, אבל עכשיו אני קוראת רק ספרים מעניינים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
