כשהיא קוראת היא שוכחת מהעולם, כשהיא כותבת העולם מתאדה, ומה שהיא כותבת הוא דוקטורט על נרקיסיזם אימהי. רויטל שירי-הורוביץ ("איך לצוד דוב") עונה לשאלון האישי
יש הרבה: 'בשבילה גיבורים עפים', אמיר גוטפרוינד, 'אדום עתיק', גבריאלה אביגור-רותם, 'אמא קומי', אלדד כהן ורבים וטובים אחרים.
רק אחד. לא בטוחה עדיין שלא אמשיך לכתוב אותו.
תנ"ך – תמיד יש דברים חדשים לגלות, והוא יכול להעסיק אותי שנים.
אין צורך לחלום, ביתי הוא מבצרי.
לקום, לסגור את המחשב, לצאת להליכה, להכין קפה ולנסות שוב. להתעקש לא עובד לי אף פעם. לפעמים אני "לוקחת חופשה" מכתיבה לכמה ימים וחוזרת עם רעיונות חדשים וכוחות מחודשים. חוויות מייצרות תנועה.
שאלה קשה, שהתשובה שלה תשתנה תמיד.
מתרגשת מאוד. הוא הרי כל כך מוכשר בכתיבה.
ארוחה טובה ואחר כך לכתוב. בעצם להפך, או בעצם תלוי ביום ובשעה.
כתיבה ואחר כך סקס – שילוב מנצח.
במשרד שלי, בבקרים.
לא תודה. כסף זה לא הכל בחיים.
ברור, בשמחה!
האמת היא שאני לא חושבת שיש כזאת דמות.
היתי חוזרת לתקופות שעליהן כתבתי בספרי, רק כדי לראות אם מה שדמיינתי נראה כמציאות כפי שדמיינתי אותו.
מרים פרץ – מעניין אותי להבין את מעיין האופטימיות והחוזקות שלה.
אין לי מושג. כתיבה היא עניין של טעם, ומה שגדול בעיני אחרים לא גדול בהכרח בעיני ולהפך.
על ההסטוריה של השניה שבדיוק חלפה.
אני מרגישה הקלה וחרדה ודריכות והתרגשות גם יחד. הכל מתערבב.
מסיימת את הדוקטורט שלי, שעוסק בנרקיסיזם אימהי.
אין לי מושג. כשאני כותבת העולם מתאדה. מתארת לעצמי שכמה שעות.
פעמיים בשבוע התעמלות בזום והליכות.
ספרים שפתאום אני מגלה בספריה שלי כשאני צריכה לעשות דברים אחרים, ואני מתחילה לקרוא ולא מפסיקה. קורה מידי פעם, ואז אני שוכחת מהעולם.