יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יחצ
קורא את "החטא ועונשו" בכל שנה מחדש, לא מסוגל להתרחק מהילדים ליותר משעתיים, וחושב שספר צריך לעלות כמו תרסיס לניקוי חלונות. רמי מארק רום ("בשביל מה כל זה") עונה לשאלון האישי
התשובה בנאלית, אבל ללא ספק ש"החטא וענשו" לדוסטוייבסקי הוא הרומן המושלם לטעמי. אני מקפיד לקרוא אותו כמעט מידי שנה.
שלוש שעות.
למחייתי אני עובד מול מחשב ונותן לו פקודות, מורה לו מה לעשות ואיך עליו לפעול. חשבתי פעם להיות חקלאי, רק שלצערי הגב התחתון שלי פחות משתף פעולה עם עמידה ממושכת.
עד כה רק ספר הביכורים שלי ראה אור. תחילה הייתי באופוריה שנתחלפה בדכדוך עמוק, וברגעים אלו ממש אני שב אל המציאות היומיומית עקב בצד אגודל.
אני משתדל לגעת בכתיבה שלי בדברים שחסרים לי בתור קורא במינונים מאוד מסוימים: מין, חלומות, יצירה ומוות. לא יצא לי לקרוא "ספרות טובה" וראויה על כל מה שקשור למשבר האקלים, ואולי ספרות כזו גם בלתי אפשרית.
אני לא מבקר ספרות ולא בקיא בסופרי כל המדינות החיים כיום. בתוקף טעמי האישי אבחר בדן בניה סרי שלנו.
בוב דילן. אני גרופי רציני. יש לי כבר כמה שאלונים מוכנים.
הייתי חוזר לשנת 1998 לתיכון, תופס שיחה עם עצמי – ההוא, זה שפחד מהצל של עצמו, הסתתר ולא העז לחיות. ואם הוא לא יקשיב אבקש לנסוע לקליפורניה של שנת 1967 עם פתק בולט "אל תתנו לו סמים" (כך אוכל לזכור את הכול, כשבנוסף המערכות שלי מאוד שבריריות).
כמובן. אם זה ייפול על אותו תאריך בו מעלים הצגה על פי סיפור קצר שלי בקאמרי אולי אתלבט כמה דקות.
אני מקפיד לרוץ לפחות פעמיים בשבוע וגם לרכב על אופניים.
בוודאי. המינוס שלי ישמח כל כך. אני יכול לרוץ ולקפוץ, לשחק שח עם קרפיון בפה, עם או בלי בגדים, הכול מלבד תוכניות בישול. יש לי סלידה לא מוסברת מהן.
סקס שבמהלכו צץ רעיון או משפט שהיו חסרים לי.
ללא ספק כתיבה. אני לא אכלן גדול.
מחבק אותו כמובן.
כמו חבילת בוקסרים יוקרתית לגבר או תרסיס לניקוי חלונות.
אני לא כותב כשאני תקוע ובדרך כלל איני נוהג לכתוב מידי יום ולעתים אף לא מידי שבוע, רק כשיש בי הרגשה שאם אשב יצא דבר מה ראוי. למזלי לא חתמתי על חוזה כמו בלזאק ואיני חב דבר לנושים שמתדפקים על דלתי. לדעתי לעבוד בכתיבה זה הדבר הקשה בעולם.
בין צומת מצליח ליד רמלה לחוף פלמחים, לא רחוק מדי מהילדים. בכל פעם שאני בורח ליותר משעתיים תוקפים אותי געגועים עזים. נוף יפה לא יזיק, קצת דשא וכמה ציפורים בשמיים.
אולי אקח את "שירה" של עגנון או "מלקומיה יפהפיה" של ס. יזהר, שניים מאותם ספרים שלא איכפת לי להתענג על כל שורה בהם שוב ושוב.
יש לי הרבה התחלות משפטים או פסקאות שלא הובילו לדבר. אבל ספר שהחלטתי שאני כותב, התקדמתי בו ואז הפסקתי - טרם היה לי.
מתי שרק קופץ עליי הדחף או החשק. לפעמים זה רעיון או המשך עלילה שמתרקמים במשך זמן מה בראשי ואז כל שנותר הוא להעתיק אותם, וקורה גם שמשפט אחד צץ וממנו האצבעות עצמן מובילות אותי בלי לדעת לאן. זה יכול לקרות בכל מקום ובכל שעה. במשך התיקונים או העריכה אני יושב מרוכז שעות על גבי שעות, אבל הכתיבה עצמה היא בהבזקים בלתי סדירים שאת מיקומם ומשכם איני יכול לצפות.
אני בספק אם יש דבר מה מועיל באמת בקריאה (אולי מלבד "הדרך הקלה להפסיק לעשן", ספר מומלץ מאוד). מחקרים מראים שאפשר להפחית סיכוי לאלצהיימר גם במילוי תשבצים. ויחד עם זאת, אני קורא כמעט בכל רגע פנוי שיש לי, ומודה שאני כמעט ולא נותן לאף ספר "לבזבז" לי את הזמן ומשתדל לבחור את חומר הקריאה שלי בקפידה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה