יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אור דנון
כשהיא תקועה בכתיבה היא מתקלחת, היא מקבלת השראה משירים וכותבת לפני הזריחה. לילך קופולוביץ ("עד שהגעתי לדור") עונה לשאלון האישי
"זו שאלה שהייתי שואלת את עצמי כמעט בכל התחנות בחיי ולהפתעתי אף פעם לא הרגשתי צורך לחזור לאחור. תמיד הרגשתי טוב במקום שאליו הגעתי. אני חושבת שמתקופת הצבא התחלתי לסלול את הדרך של לילך והשנתיים האחרונות היו המרתקות בחיי".
"קראתי בשלוש השנים האחרונות 380 רומנים. אבל בשנה האחרונה התאהבתי בדמותו של דור שפר, גיבור הרומן שלי. נראה לי שאנחנו עדיין בשיא התשוקה ועברתי כל כך הרבה בשנתיים האחרונות עד שהגעתי אליו, אז ליבי אצלו כרגע. דור שפר הוא יזם היי טק צעיר שמאמין ותומך בחינוך. בזכותו חזרה התשוקה, התחלתי להרגיש ונסגרו הרבה מעגלים שהיו פתוחים בחיי".
"זורמת. הספר שלי יהיה פעם מחזה או סדרת טלוויזיה קצרה של שלושה- ארבעה פרקים".
"'הישרדות וי.איי.פי' זה לא אני, אבל אם תהיה הצעה להשתתף בכוכב הבא, אני זורמת".
"השעות הטובות לכתיבה הן שעות הבוקר המוקדמות, זה מתחיל שעה לפני שהשמש זורחת. המיקום לא חשוב, זה יכול להיות אפילו במרכז הבית, כשכולם מסביבי ואני פשוט מתנתקת".
"משלבת את שניהם".
"כתיבה".
"אני אתרגש ואהיה גאה בו".
"ספר חדש בחנות, מבלי להתחשב בהוצאות הכרוכות בהוצאת ספר וברווח של הסופר, צריך לעלות לדעתי כ-50 שקל".
"מקלחת ארוכה – מים רותחים יכולה בקלות לעזור כאשר אני תקועה בכתיבה, ומעבר לזה, מוזיקה ישראלית ולועזית, במיוחד קלאסיקות".
"האי הבודד שלי יכול להיות כל מקום שבו אהיה לבד עם הלפטופ שלי ועם שירים מרגשים שאני אוהבת, שנותנים לי השראה. זה יכול להיות אפילו האי הלבן במטבח".
"הספר שאקח איתי לאי בודד הוא 'הנסיך הקטן' מאת אנטואן דה סנט־אכזופרי. אני מתחברת מאוד לשיחות בין הדמויות, שבהן נחשף חוסר ההיגיון שמפגין המין האנושי לעיתים, ועולות האמיתות הפשוטות של החיים. שנים רבות לנגד עיניי היה המשפט 'אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים והוא כבר מאושר' - הנסיך הקטן. משפט ששזור בערכי החינוך שהקניתי במהלך השנים לתלמידיי".
"הספר הראשון שהתחלתי לכתוב הוא ספר הביכורים שלי, "עד שהגעתי לדור", מרגע תחילת הכתיבה ועד הוצאתו לאור עברו כעשרה חודשים".
"חושבת על זה, מתכוונת לזה. סיפור חיי הוא כזה שכרגע צריך קצת לשקם את הפיזיות, עובדת על זה, ואז. אבל הליכה בחוף הים תמיד תעשה לי את זה".
"כל הז'אנר הרומנטי-ארוטי. לאחרונה בולעת אותם בשקיקה, מוצאת את עצמי בהתבוננות אחרת על הדמויות: התפתחות הדמויות, איך הסופר נוגע בסצנות סקס. אני חוזרת וקוראת ספרים שהתרגשתי מהם, מנסה להבין מה ריגש, מה ריתק, איך העלילה מתפתחת. עד לפני שנתיים רוב הספרים שקראתי היו קשורים לחינוך - ספרי עיון, ספרים מקצועיים - וכעת הכי רחוק מזה. כל התהליך והשינוי שלי הוא מרתק בעיני, ואני נהנית לבזבז את הזמן שלי כך".
"הספר הכי טוב שלא אני כתבתי, וקראתי עשרות פעמים בחיי, הוא 'אליפים', רומן נעורים מאת הסופרת אסתר שטרייט-וורצל, שראה אור בשנת1982 בהוצאת עמיחי. אני זוכרת את ימי שישי בצהריים עם שקית במבה וביסלי גריל, נסחפת בעלילה, גומעת את כל 400 העמודים בסופ"ש אחד וחוזר חלילה".
"כשהתחלתי לכתוב את ספר הביכורים שלי היה זמן של שישה חודשים שבהם כתבתי כמעט בלי הפסקה. לא היה זמן מיוחד ולא היה מקום מיוחד. הסיפור - מרגע הכתיבה של המשפט הראשון ב'עד שהגעתי לדור', בקובץ word לבן - זרם כגלים מאותיות המקלדת לתוך הנשמה שלי ובחזרה, וסיפר את עצמו".
"זהו שעד עכשיו כל החיים היה לי מקצוע: מחנכת, מנהלת בית ספר יסודי (15 שנים) ומאמנת הוראה בשנתיים האחרונות בתוכנית פורצת דרך שהגיעה מארצות הברית. את כל זה הספקתי כבר לעשות. התחלתי לנהל בגיל ממש מוקדם (32) ומעכשיו אני אשמח ללמוד כל דבר שקשור למילים".
"כשהספר שלי יצא לאור הרגשתי שנולדתי מחדש. זו הרגשה מדהימה שהביאה אותי להתרגשות ולמעוף כזה שלא הכרתי. חופשה עכשיו לא על הפרק. התשוקה שלי והמכוונות שלי היא שכמה שיותר אנשים יקראו וייחשפו אליו".
"שאלה קשה, אבל אם היה לי מדריך לפני שנתיים, שנותן לי את האפשרות להציץ טיפה לעתיד ולחסוך ממני כאב גדול, אז הייתי שמחה לאחד כזה".
"אני מתחברת מאוד לכתיבה של סופרים ישראלים. אף פעם לא התיימרתי להכתיר את הגדול מכולם, אבל את הכתיבה של אשכול נבו אני מאוד אוהבת".
"חשבתי על השאלה הזו המון. כאשת חינוך עלו ישר דמויות מרתקות בעיניי, שמאמינות ומובילות חדשנות חינוכית, אבל ביניהם כל הזמן עלה השם שלמה ארצי. אני אוהבת מאוד את השירים שלו ואת הכתיבה של. סיפור חייו מרתק בעיניי, אז אני בוחרת בו".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה