יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ענבל לב אור
אוהבת לכתוב כשיש המולה מסביב, מחבבת ספרי ילדים ישנים וחולמת לכתוב שיר לחווה אלברשטיין. רננה ליש ("סערה במים רדודים") עונה לשאלון האישי
"כמעיין המתגבר" של איין ראנד.
את הספר שלי 'סערה במים רדודים' התחלתי והפסקתי לכתוב מספר פעמים, חוץ מזה יש לי עוד כמה התחלות שלא הבשילו.
"מלחמה ושלום" של טולסטוי, שעוד לא קראתי.
האי שאני חולמת עליו הוא בית קפה קטן בעיירה אירופאית.
כשאני תקועה בכתיבה אני יוצאת לטייל. זה תמיד עובד. ממלא מחדש מצברים.
הבעיה לא במחיר הספר אלא בנתח שנשאר למחבר.
אני אהיה גאה בו כמובן. ואתפלל שירכוש עוד מקצוע לפרנסתו.
כתיבה. כשאני כותבת אין לי תחושת רעב.
אם חייבים לבחור הכתיבה תמיד מנצחת. היא לא יכולה לחכות.
הכי טוב לי לכתוב בשעות היום, בבית קפה. ועדיף שתהיה המולה מסביב.
אני אשקול בחיוב, למרות שאני לא מספיק תחמנית. זו ההרפתקה, אבל לא אסכים לאכול דברים מגעילים.
כן, למה לא?
ראלף הכומר היפה מ"ציפורים מתות בסתר", אתו זה אהבת נעורים.
הייתי שמחה להיות עדה לקום המדינה, שותפה בהגשמת החזון, בנופים ובערכים התמימים של ישראל בראשית ימיה.
חוה אלברשטיין. הייתי רוצה לכתוב לה שיר.
הוצאה של ספר וגם שיר חדש, גורמים לי סחרור רגשי, בצד ההתרגשות אני חשה חרדה וחוסר בטחון.
הייתי רוצה ללמוד היסטוריה, וגם צפרות,
חמש שעות של כתיבה רצופה, אבל זה הרבה בשבילי, אני חייבת הפסקות.
פילאטיס לפחות פעמיים בשבוע.
אני אוהבת לקרוא במילונים, וחוזרת לספרי ילדים שקראתי בילדותי כמו "אי הילדים" של מירה לובה, או "הבונה פקו" של ברנרד רטלי,
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה