יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: תמי שחם
גר בעבר על אחד מאיי פארו, חושב שחלק מתהליך הכתיבה הוא להיתקע, והיה שמח להצטרף להפלגה עם קולומבוס. עמרי גלפרין ("האי בקצה האוקיינוס") עונה לשאלון האישי
'פינוקיו'. קלאסיקה! איזה ספר מופלא, תמים, מרגש ונעים.
בערך 10 שעות ברצף. בדרך כלל אני כותב בפרקי זמן קצרים הרבה יותר ולאורך תקופה ממושכת.
אם זה על חשבונך אז וטרינריה בתקציב?
הוצאתי את ספר הביכורים שלי והייתי נרגש כמובן ודרוך. נראה לי שכל מנעד הרגשות צף לו בתהליך ההוצאה של הספר, זה באמת סוג של לידה שמביאה עמה חששות ותקווה גם יחדיו.
אני לא יודע אם קיים נושא שלא כתבו עליו. אבל בישראל ספציפית אני חושב שיש יותר מקום לכתיבה אודות השפעות השואה על קהילות יהודיות שהן לא אירופאיות. ייתכן ומתן מלגות בתחום יעודד כותבים לחקור את הנושא עוד ועוד, הבעיה שמעטים נותרו חיים ולקחו איתם את סיפוריהם.
אני מניח שזה סטיבן קינג. אני לא קורא אותו אבל כל ספר שלו הוא הצלחה מסחררת ורבים מספריו הופקו כסרטים. יש לו קהל של עשרות מיליונים שרק ממתינים לספר הבא שלו והוא בהחלט הוכיח הצלחה מפוארת גם במימד הזמן הארוך בו הוא פועל כסופר.
סטיבי וונדר, איזה יוצר מופלא!
סוף המאה ה-15. אני בטוח מצטרף לסירה של קולומבוס ומסייע לו לגלות ארצות ותרבויות.
כן, ברור! זה משעשע לחלוטין. אני חושב על כל הדיאלוגים של המשפחה שבספרי, על קשיי החיים שלה בהיותה גרה על אי מרוחק ומבודד עם מזג אוויר קיצון וטרדות החיים הלא צפויות שמתרגשות עליה בעלילה. להפוך את זה למיוזיקל יהיה מאתגר, אבל באמנות וביצירה הכל אפשרי.
אני גם משחק בדמינטון פעם בשבוע וגם נרשמתי למכון כושר. חבל שעצם ההרשמה עצמה למכון לא מספיקה וצריך באמת להגיע לשם.
אופס, לא יודע. אמממ אולי בשביל החוויה הישרדות, אבל אני מניח שיהיה די קשה. הילדים שלי בטוח ישמחו אם אשתתף בריאליטי.
ברור שכתיבה. היא לוקחת הרבה יותר זמן...
כתיבה. אפשר להכניס לתוכה את כל המטעמים שבעולם ולהוסיף המון תבלינים טובים וריחניים.
אהיה מאושר ומלא בגאווה!
אם זה ספר פרוזה אז סביב ה-80-90 שקלים. המחירים של ספרים לרכישה נכון להיום ריאליים בעיניי. לו רק ידעו הקוראים כמה תעצומות משקיע הכותב והצוות סביבו עד שהספר רואה אור.
חלק מהתהליך של כתיבה הוא להיתקע. השיטה היא פשוט להתנתק לזמן מה מהכתיבה ולחזור אליה מאוחר יותר. המוח הוא מכונה מופלאה, מסתובב לו ומוצא פתרונות.
זה נחמד לשאול את השאלה הזו דווקא אותי. גרתי שנתיים על האי סטרימויי, שהוא אחד מבין 18 איי פארו. גם ספר הביכורים שלי, 'האי בקצה האוקיינוס', כל העלילה שלו מתקיימת על שניים מבין האיים. וכן, בלילה אני חולם על איי פארו לפעמים, השארתי שם חלק גדול מהלב שלי, במיוחד על האי נולסוי הקסום, שגרים עליו קצת יותר ממאתיים תושבים והיה במרחק 20 דקות של שייט מהבית שלי, ובסופי שבוע רבים נהגתי לבקר בו.
'שאנטראם' מאת גרגורי דייוויד רוברטס. הא גם מכיל בערך 1,000 עמודים אז בזמן של חוסר מעש על האי הבודד פשוט יהיה לי יותר תוכן לקריאה. הנושא של שכונות הסלאמס בהודו והחיים בהן מרתק אותי. גם כתבתי לעיתונות הישראלית כמה פעמים על שכונות הסלאמס של הודו, בדלהי ומומביי, בהן ביקרתי. אחד הרעיונות לספרים עתידיים שאני מגבש עוסק בילדי הרחוב של הודו, הם באמת אומללים.
כמה וכמה. תמיד יש התחלות ורעיונות והשפעות. אבל במקביל דברים תמיד מתבשלים. אין לחץ, כשזה בא – אז זה בא!
בשולחן העבודה שלי, בשעות הערב והלילה, כשהבית שקט והמופע הוא כל כולו שלי.
לא קיים כזה דבר אצלי. אם ספר משעמם אותי למוות אז אני לא נאבק בו. כשלמדתי באוניברסיטה היו תכניי חובה, אבל ביומיום ספר מבחינתי נועד להנאה ולהעשרת הנפש. אין לי עניין של אגו אם אני פורש באמצע מהקריאה. זה אכן קורה מידי פעם וזה לא סוף העולם.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה