יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: עדי טרקאי
עושה מנוי לחדר כושר ולא הולכת, חשה חרדה גם כשהיא שמחה, ונחשו למה היא רוצה לחזור לשנת 1986. מרים קוץ ("בייבי בלוז") עונה לשאלון האישי
"החוחית" של דונה טארט. כלומר, יש טובים ממנו, אבל אותו ספציפית הצטערתי שלא כתבתי.
לעולם לא מפסיקה באמצע. (אפשר לחרוט זאת על קברי).
כל כתבי עגנון.
ליד אלסקה.
לסגור את הקובץ לחודש, חודשיים, שנה ושנתיים. צימרים למיניהם וכוכי התבודדות לא עוזרים.
לא משנה, העיקר שהשני יהיה ב-50 אחוז הנחה.
בטח עשיתי משהו טוב.
ארוחה, בטח. סיפוקים מיידיים.
חחחח. לא ידעתי שיש אופציה כזאת בתפריט.
בכל שעה ובדרך כלל בפינת העבודה שלי בסלון.
לא יציעו, אני לא וי.איי.פי.
ברור. הכול זורם.
תומאס האדסון, מ"איים בזרם" של המינגווי (תרגם את זה יפה אהרון אמיר).
1986. הייתי הכי רזה שאני זוכרת.
בוב דילן.
בשנים האחרונות לא החמצתי אף ספר של ג'ונתן פראנזן. הוא טוב. אבל יש הרבה.
אני חושבת שכותבים על הכול. אולי אנחנו לא נחשפים להכול אבל הכול שם.
תמיד בחרדה, כי אני חרדה גם כשאני שמחה.
קולנוע.
מעט ממש. יש לי ריכוז גבוה מאוד לזמן קצר מאוד. אני קרל לואיס של הכתיבה.
עושה מנוי ולא הולכת.
מתח וריגול.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
